המיתולוגיה היוונית

//המיתולוגיה היוונית
המיתולוגיה היוונית 2017-09-05T19:04:42+00:00

המיתולוגיה היוונית

1. מבוא למיתולוגיה יוונית

באופן כללי, המיתולוגיה היוונית נועדה לתת לנו תמונה בנוגע לאופן בו המין האנושי נהג לחשוב ולהרגיש לפני שנים רבות. הקשישים ביוון נהגו להתייחס למיתולוגיה היוונית כמו לדת או שהם נהגו לבלבל את המיתולוגיה עם ההיסטוריה פעמים רבות. המיתוסים מובילים אותנו חזרה לזמן בו לאדם היה חיבור לאדמה ולטבע; הם מחזירים אותנו בזמן לעולם חי, יפיפה ומוזר. אף אחד לא יודע אם המיתוסים הללו סופרו כך לראשונה או מתי הם סופרו בדיוק לראשונה אבל שירים גדולים ומאוד מפורסמים נוצרו דרך אותם המיתוסים. היוונים לא האמינו שהאלים יצרו את היקום; אלא הם האמינו כי היקום יצר את האלים. לפני האלים, היו רק שמיים וארץ, הטיטאנים היו השמיים והארץ. ניסינו לכתוב את המיתוסים היווניים בדרך קלה ומעניינת, מבלי לכלול או להשמיט יותר מדי מכל מיתוס. קראנו כל מיתוס, שנכתב על ידי סופרים שונים, מספר פעמים ולאחר מכן כתבנו כל מיתוס יווני בדרכנו. אנו מקווים כי תיהנו מקריאת המיתוסים היווניים

2. הטיטאנים

Aesculapius, Greek mythology

Aesculapius, Greek mythology

הטיטאנים כונו לעיתים קרובות האלים הזקנים יותר. אף אחד לא יודע בדיוק כמה זמן הם היו קיימים ביקום. ממדיהם היו עצומים והיה להם כוח בלתי יאמן היו הרבה מהם אך לא כולם מופיעים במיתולוגיה היוונית

המנהיג של הטיטאנים והחשוב מכולם היה קרונוס – סטורן בלטינית
הוא נותר המנהיג עד שבנו, זאוס הוריד אותו מהכס וכן אימץ את כל סמכויותיו של אבין לעצמו. מספרים כי כאשר זאוס השתלט על כס אביו, קרונוס ברח לאיטליה והנהיג שם את תור הזהב, אשר הייתה תקופה של שלום ואושר אשר נמשכה לאורך כל תקופת שלטונו

כמה טיטאנים אחרים הראויים לציון הם אוקיינוס, נהר שהקיף את העולם; אשתו של אוקיינוס, טתיס; היפריון, אביהם של אלי השחר, הירח והשמש; מנמוסינה, שמשמעה זיכרון;
תמיס, שמתורגם לעיתים קרובות לצדק, יאפטוס היה חשוב בגלל ילדיו – אטלס, שנשא את כדור הארץ על כתפיו ופרומתאוס, שהיה המושיע של המין האנושי

אלו היו הטיטאנים היחידים שכונו גם האלים הזקנים יותר, אשר לא נעלמו לחלוטין עם הגעתו של זאוס, אך זכו להתייחסות נמוכה משמעותית במיתולוגיה היוונית

12 האלים האולימפיים היו האלים בעלי הסמכות החזקה ביותר בקרב האלים שהצליחו להיות טיטאנים. הם כונו האולימפיים היות שהם גרו על הר אולימפוס;
ההר אולימפוס הוא הגבוה היותר במרכז יוון

הכניסה למקום בו הם גרו, ישנו, סעדו את מזון האלים ונקטר, אובטח על ידי שער העננים הענק שנשמר על ידי עונות השנה

3. 12 האלים של אולימפוס – האלים האולימפיים

Zeus in Greek mythology

Zeus in Greek mythology

זאוס – יופיטר בלטינית היה ראש שניים עשר האלים האולימפיים, הוא הדיח את אביו קרונוס ולאחר מכן קיים הגרלה עם אחיו פוסידון והאדס על חלקם ביקום. זאוס זכה בהגרלה והפך לשליט הראשי של האלים. הוא היה שליט השמיים, הגשם וכן מקבץ העננים

הנשק שלו היה ברק, אותו הוא הטיל על אלו שהרגיזו אותו. הוא היה נשוי להרה, אבל היה מפורסם בשל הרומנים הרבים שקיים עם נשים אחרות. הוא היה ידוג גם כאל שהעניש את אלו ששיקרו או הפרו שבועות

פוסידון – נפטון בלטינית היה האח של זאוס הגדול. אחרי שאביו קרונוס הודח מכס המלכות, הוא השתתף בהגרלה עם אחיו זאוס והאדס על מנת לחלק את השליטה בכל העולם. הפרס שלו בהגרלה היה להיות שליט הים
היוונים משני הצדדים של הים האגאי היו ימאים והוא היה נערץ מאוד בקרבם. מלבד היותו שליט הים, הוא גם נתן את הסוס הראשון לאדם, אז הוא היה מוערך מאוד בשל שני העניינים הללו
הוא נישא לאמפיטריטה, נכדתו של הטיטאן אוקיינוס. בנוסף לסוסים, היו לו כמה קשרים עם שוורים פראיים. הנשק העיקרי שלו היה קלשון אשר היה מסוגל להרעיד את כדור הארץ ולנפץ כל חפץ. הוא היה האל האולימפי החזק ביותר, אחרי זאוס

Greek mythology

Greek mythology

האדס – פלוטו בלטינית היה האח השני של זאוס אשר השתתף בהגרלה לאחר שאביו הודח מכס המלכות. הוא קיבל את הפרס הגרוע ביותר בהגרלה ונעשה לשליט השאול; תפקידו העיקרי היה לשלוט באנשים המתים
האדס היה גם אל העושר בשל המתכות היקרות שנחצבו מהאדמה. לעיתים רחוקות היה עוזב את ממלכת האופל שלו כדי לבקר באולימפוס או בשאר כדור הארץ, הוא לא היה מבקר רצוי מפני שלא גילה רחמים והיה אל נוראי, אף שלא היה רשע
האדס חטף את אשתו פרספונה והפך אותה למלכת השאול. על אף שהוא היה מלך האנשים המתים, למוות עצמו היה אל אחר בשם תנטוס אורקוס בלטינית

 

הרה – יונו בלטינית הייתה אשתו ואחותו של זאוס; היא גודלה על ידי שני הטיטאנים, אוקיינוס וטתיס. היא דאגה בעיקר לנשים נשואות והייתה פטרוניתם של הנישואים. לזאוס ולהרה לא היו נישואים מאושרים שכן הוא אנס אותה והיא נישאה לו כדי להסתיר את בושתה
היא תמיד גילתה שזאוס מתאהב בנשים אחרות והתנצחויות, מלחמות וקרבות רבים החלו בשל רצונה לנקום על בגידותיו של זאוס. הטווס והפרה היו חיות קדושות בעיניה והיא העריצה את העיר הגדולה, ארגוס

Athena in Greek mythology

Athena in Greek mythology

אתנה – מינרווה בלטינית הייתה בתו היחידה של זאוס. אף אם לא ילדה אותה. היא בקעה מראשו של זאוס, בוגרת, כשהיא חמושה בנשק. היא הייתה התגלמות החוכמה, ההיגיון והטוהר. היא הייתה פראית ואמיצה בקרבות אך נלחמה רק כדי להגן על המדינה והבית מאויבים מבחוץ

היא הייתה מעל לכל אלת העיר, המגינה של החיים המתורבתים ומובילת מלאכת היד והחקלאות. היא המציאה את הרסן שאפשרה לגברים לאלף סוסים

אתנה הייתה בתו המועדפת של זאוס. הוא סמך עליה לשאת את האגיס הנורא, המגן שלו והנשק הכי יקר שלו, הברק. אתונה הייתה העיר האהובה עליה ולפיכך אתונה נקראת כך אחרי האלה אתנה, העץ האהוב עליה היה עץ הזית והינשוף היה הציפור האהובה עליה. היא הייתה אחת משלוש האלות הבתולות

ארס – מארס בלטינית היה בנם של זאוס והרה; הוריו סלדו ממנו שכן הוא היה אל המלחמה. הוא תואר כמעורר שנאה, רצחני ועקוב מדם אבל הוא גם היה מוג לב

כאשר הוא היה בתנועה, קולות של גניחה נשמעו מהקרקע והאדמה מאחוריו זבה דם. הכלב נבחר באופן שגוי כחיה שלו והציפור שלו הייתה עיט

 

אפולו – פויבוס בלטינית היה בנו של זאוס ולטו (חברתו של זאוס מחוץ לנישואיו). הוא נולד באי קטן בקרבת האי מיקונוס, הקרוי דלוס. לעיתים קרובות, נאמר עליו כי הוא האל היווני ביותר

הוא מוזכר רבות בשירה היוונית כאל המוזיקה, מתואר כמביא שמחה לאולימפוס עם נבל הזהב שלו. הוא גם אל האור שכן אף חושך לא פשה בחייו וכן אל האמת שכן רק אמת יצאה מפיו

אחת מהמשימות החשובות ביותר של אפולו הינה לרתום מדי יום את ארבעת סוסיו למרכבת השמש ונוסע על פני השמיים. העץ האהוב עליו היה עץ הדפנה; יצורים רבים היו מקודשים לו אך בעיקר הדולפין והעורב

Artemis in Greek mythology

Artemis in Greek mythology

ארטמיס – דיאנה בלטינית הייתה גם היא בתם של זאוס ולטו ואחותו התאומה של אפולו. היא נולדה על הר קינתוס באי דלוס. היא תוארה כאלה של חיות הבר, הציידת של האלים והמגינה של הצעירות
ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות והייתה לאלת הבתולות. עץ הברוש היה מקודש לה; וכך גם כל חיות הבר אך בעיקר האייל

אפרודיטה – ונוס בלטינית הייתה אלת האהבה והיופי; היא הייתה אלה שלא היה ניתן לעמוד בפניה ובעלת יכולת לגנוב את השנינות מהחכמים ביותר. בנוסף לכישרונותיה הטבעיים, הייתה לה חגורה כתומה שאילץ את כל מי שהיא רצתה לחפוץ בה
ישנם סיפורים רבים הנוגעים ללידתה, סיפור אחד הוא שהיא הייתה בתם של זאוס ודיונה. סיפור אחר גורס שהיא נולדה בשל כך שקרונוס סירס את אורנוס והשליך את איברי המין שלו לידם, כך היא נולדה מהקצף שנוצר על ידי הגלים על צדפה ענקית וצעדה לחוף בקפריסין
היא נישאה להפייסטוס, העץ המועדף עליה היה עץ ההדס והציפורים האהובות עליה ניו היונה, הדרור והברבור

הפייסטוס – וולקן ומולציבר בלטינית היה אל האש. הוא היה האל היחיד שהיה פיסח ולעיתים נאמר שהינו בנם של זאוס והרה ובפעמים אחרות נאמר שהוא בנה של הרה לבדה אשר נקמה בזאוס על כך שהיא את אתנה לעולם
הוא היה אל מכוער אך שלו. לפי גרסאות מסוימות, הרה כעסה על כך שילדה בן מכוער אז היא זרקה אותו מההר האולימפוס לים, מה שהפך אותו לפיסח, ולפי גרסאות אחרות, הוא צידד באמו בוויכוח שלה עם זאוס וזאוס השליך אותו מההר האולימפוס, מה שגרם לו לאבד את שתי רגליו. אשתו הייתה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי

הסטיה – וסטה בלטינית הייתה אלת אש האח וסמל הבית סביבו ילוד חדש מובל טרם קבלתו למשפחה. היא הייתה אחותו של זאוס וכמו אתנה וארטמיס, הייתה אלה בתולה

להסטיה אין אישיות מיוחדת והיא לא משחקת תפקיד משמעותי במיתוסים. בתחילתה ובסופה של כל ארוחה באולימפוס היו מגישים לה קורבן. בכל עיר היה אח ציבורי שהיה מוקדש לה ובה היה אסור לכבות את האש

Greek mythology

Greek mythology

הרמס – מרקורי בלטינית היה הבן של זאוס ושל מאיה, הוא היה המהיר מכל האלים ומשכך, שימש כשליח של זאוס
הוא נהג לנעול סנדלים בעלי כנפיים וכנפיים היו גם על קסדתו ועל שרביט הקסמים שלו הידועה כקדוקאוס

הוא היה אל הגנבים והמסחר והיה מלווה את המתים אל השאול.
הוא מופיע במיתולוגיה יותר מכל אל אחר בשל מעמדו המאוד פופולארי שגורם לו להצטייר כחינני וזריז

THE GODS OF THE WATERS IN GREEK MYTHOLOGY

Poseidon was the lord and the ruler of the sea, the Mediterranean and the friendly sea, now the black sea. Underground rivers also belonged to him. Ocean, a Titan, was the lord of the river Ocean, a great river that flowed around the whole world. His wife, also a Titan, was Tethys. The Oceanids, the nymphs of this great river, were their daughters.

The gods of all the rivers on earth were their sons. Pontus, which means the deep sea, was a son of mother earth and the father of Nereus, a sea god far more important than he himself was.

4. האלים הפחותים במיתולוגיה היוונית

Greek mythology

Greek mythology

האלים הפחותים במיתולוגיה היוונית

נראוס אשר היה מכונה הזקן מן הים. "הוא היה דובר-אמת, אל עדין, בעל מחשבות צדיקות אשר לא משקר". אשתו הייתה דוריז, בתו של אוקיינוס. היו להן חמישים בנות נפלאות אשר היו נימפות הים, הידועות כנראידות על שם אביהן, אחת מהן הייתה תטיס שילדה בשל מאוחר יותר את אכילס הנודע

אשתו של פוסידון, אמפיטריטה, הייתה אמו של טריטון ואלת ים, היא ילדה את פרוטאוס. סמלו היה קונכייה של חצוצרה אצילה. פרוטאוס נחשב לפעמים כבנו של פוסידון ולעיתים כמשרתו. בכוחו לחזות את העתיד ולשנות את צורתו כאוות נפשו

הנאיאדות היו גם הן נימפות מים. הן שכנו בנחלים, בבארות ובמעיינות. ליאוקוטיאה ובנה פאלאמון, שהיו בעבר בני תמותה, נהפכו לאלי הים, כמו גם גלאוקוס, ברם שלושת אלו היו לא חשובים. גאיה הייתה האם של כולם, אבל היא לא הייתה ממש אלה. היא מעולם לא נפרדה מהאדמה בפועל והפכה להאנשה שלה

אלת התבואה, דמטר – קרס בלטינית, הייתה ביתם של קרונוס וריה, ואלת הכרמים

דיוניסוס שכונה גם בכחוס היה האלוהות הבכירה של האדמה ובעל חשיבות עליונה במיתולוגיה היוונית

פאן היה המנהיג. הוא היה בנו של הרמס, אל שמח ורועש, זכה להמנון הומרי, אך היה גם חצי בעל חיים, עם קרניים וטלפי תיש במקום רגליים, הוא היה אל רועי הצאן והעזים, וכן בן הלוויה של נימפות יערות כשהן רקדו. הוא היה מתאהב חדשות לבקרים בנימפה זו או אחרת אך אלו היו דוחות אותו בשל מראהו המכוער

סילנוס, נאמר עליו לעיתים שהוא בנו של פאן ולעיתים שהוא אחיו, בנו של הרס. הוא היה איש שמן ושמח שנה לרכב על חמור בדרך כלל היות שהיה שיכור מדי מכדי ללכת. הוא מיוחס לבכחוס וכן לפאן, אשר לימדו אותו דברים רבים כאשר אל היין היה צעיר, וכפי שנראה משכרונו התמידי, לאחר שהיה מורה הדרך שלו הפך למעריצו הנאמן

מלבד אלי האדמה הללו, היו צמד אחים מאוד פופולאריים ומפורסמים, קסטור ופולוקס, אשר ברוב התיאורים נאמר שהם גרו מחצית מהזמן באדמה ומחצית מהזמן בגן עדן. הם היו בניה של לדה והם בדרך כלל מתוארים כאלים המגנים המיוחדים של מלחים. הם גם היו חזקים בקרב. הם זכו לכבוד מיוחד ברומא שם סגדו להם "כאחים התאומים הגדולים אליהם כל הדורים מתפללים". אולם, התיאורים שלהם סותרים. לעיתים, פולוקס  תואר כאלוהי לבדו, בעוד שקסטור נחשב לבן תמותה שזכה לחצי חצי של חיי נצח בלעדית בשל אהבתו של אחיו

לדה הייתה אשתו של מלך ספרטה, טינדראוס, ולפי הסיפור הנפוץ, היא ילדה לו שני ילדים בני תמותה שלו, קסטור וקליטמנסטרה שהייתה אשתו של אגממנון, ולזאוס שביקר אותה בדמות ברבור, ילדה שני אלים פחותים אחרים שהיו בני אלמוות והם פולוקס והלנה, גיבורת מלחמת טרויה

אף על פי כן, שני האחים, קסטור ופולוקס, כונו לעיתים קרובות בניו של זאוס, ואכן, השם היווני בו הם מוכרים ביותר, הדיוסקורים, משמעו נעריו של זאוס. מצד שני, הם כונו גם "בניו של טינדראוס, הטינדרידאים"

הסאטירים היו בריות שמחציתן אדם ומחציתן סוס. הן הלכו על שתי רגליים, לא על ארבע רגליים אך היו להם לעיתים קרובות פרסות במקום רגליים, לפרקים גם אוזני סוס, ותמיד היה להם זנבות סוס. אין סיפורים מוכרים לגביהם אבל לעיתים קרובות הם מצוירים על אגרטלים יווניים מסורתיים. כמו פאן, הסאטירים היו אנשי תיש וכמוהו, שכנו במקומות הפראיים של כדור הארץ

איאולוס היה שליט הרוחות וגר גם כן בכדור הארץ. האי איוליה היה ביתו. ליתר דיור, הוא היה עוצר הרוחות היחיד, משנה לאלים. ארבעת אלי הרוחות המרכזיים היו בוריאס, הרוח הצפונית המוכר בלטינית כאקוילו, פאבוניוס או זפיר, הרוח המערבית, נוטוס, הרוח הדרומית המוכר בלטינית גם כאאוסטר, והרוח המזרחית, יורוס, כך מכונה גם ביוונית וגם בלטינית

הקנטאורים היו מחציתם בני אדם, מחציתם סוסים, וברוב המקרים, היו בריות פראיות, שהתנהגו יותר כמו חיות מאשר בני אדם. אמנם, אחד מהם, כירון היה ידוע בשל נדיבותו וחוכמתו

הגורגונות היו גם הן שוכנות קרקע. היו שלוש מהן ושתיים מתוכן היו בנות אלמוות. הן היו יצורים דמויי-דרקון והמביט בהן היה הופך לאבן. פורקיס, בן הים והאדמה, היה אביהם

הגריות היו אחיותיהן, שלוש נשים מאפירות בעלות עין אחת משותפת. הן גרו על שפת הים

הסירנות גרו באי בים. היו להן קולות מקסימים, קולות השירה שלהן וקריאת המזמורים שלהן פיתו מלחים אל מותם. לא ידוע כיצד הן נראו שכן אף אחד מאלו שראה אותן לא שב הביתה

5. הגיבורים המוקדמים במיתולוגיה היוונית

PROMETHEUS AND IO

Greek mythology

Greek mythology

שניים מהגיבורים המוקדמים ביותר במיתולוגיה היוונית הם פרומתאוס ואיו.
שני משוררים מפורסמים כתבו לראשונה על הגיבורים הללו, המשורר היווני אייסכילוס והמשורר הרומאי אובידיוס.

פרומתאוס נקשר לסלע על ידי זאוס על מנת לרצות את עונשו על כך שנתן אש לאדם. בשלב זה, פנה אליו יצור משונה. היצור נראה כמו חיה פראית איך היה לו קול של ילדה צעירה שנראתה כועסת מסבל.

פרומתאוס זיהה את הקול. הוא שמע על הסיפור שלה וקרא לה בשמה. הוא נדהם ממשמע קולה.

היא עמדה יציבה כמו פסל והחלה לשאול את פרומתאוס שאלות רבות:

'איפה אני?' 

'מענישים אותך?'

'גרמת עוול?'

'למה אתה קשור לסלע הזה?'

כאשר הוא ענה לה שהיא מסתכלת על פרומתאוס אשר נתן אש לבני התמותה, הילדה הבינה שהיא מכירה אותו ושמעה את סיפורו קודם לכן.

לאחר מכן, הם דיברו בחופשיות האחד לשנייה. הוא סיפק לה כיצד זאוס התייחס אליו והיא סיפרה לו שזאוס הוא הסיבה שבגללה היא נהפכה מילדה צעירה ויפיפייה לחיה פראית ורעבה

הרה, אשתו הקנאית של זאוס הייתה הסיבה לביש המזל שלה

זאוס התאהב באיו אבל הקנאה של הרה הייתה חזקה מהאהבה של זאוס. כשהרה גילתה שזאוס התאהב בילדה הצעירה הזו, הוא הכחיש בתוקף

הרה ביקשה מבעלה שיביא לה את הנערה הצעירה לאחר שהפך אותה לחיה פראית וזאוס, שלא הייתה לו כל ברירה מלבד לספק את הקנאה של אשתו, נאלץ להסכים. הוא העביר את איו להרה בצורה של חיה וצפה באומללות ובסבל שלה אך לא היה ביכולתו לסייע לה

לאחר מכן, הרה מברה את איו לארגוס שיטפל בה. זה היה סידור טוב היות שלארגוס היו 100 עיניים. זאוס הורה להרמס להרוג את ארגוס וברגע שארגוס הלך לישון, הרמס הרג אותו מבלי לדעת שהרה כבר הכירה את התוכנית וכבר עקרה את עיניו של ארגוס והעבירה אותם לציפור המקודשת לה, הטווס

נדמה שאיו הייתה חופשיה אבל לא כך הדבר, שכן הרה שלחה זבוב שיעקוב אחריה ויעקוץ אותה עד לחוסר שפיות

פרומתאוס הקשיב לסיפור שלה וניסה לנחם אותה בכך שאמר לה להסתכל אל העתיד. איו אמרה שלום והמשיכה בדרכה. אחד מהימים שהיא חצתה נקרא על שמה, הים היוני ברם היא הצליחה להתנחם רא כאשר הגיעה אל הנילוס ושם הופיע זאוס בדמות אדם

זאוס הודיעה לה שהיא עומדת ללדת ילד לו תקרא אפפוס, ושהוא יחיה בכבוד. הצאצא של איו בעתיד יהיה הרקולס אשר בעתיד יציל את פרומתאוס עצמו

המיתוס של אירופה

Oceanus, Greek mythology

Oceanus, Greek mythology

איו אינה הילדה הצעירה היחידה במיתולוגיה היוונית שנעשתה מפורסמת בגלל שזאוס התאהב בה. ישנה ילדה צעירה נוספת שמוכרת הרבה יותר – אירופה, בתו של מלך צידון. בניגוד לאיו, אירופה הייתה בת מזל שכן אינה סבלה כלל מאהבתו של זאוס כלפיה

בבוקר מוקדם אחד, חלום רע ומשונה מאוד העיר את אירופה, בחלום היו שתי יבשות ולשתיהם צורה של אישה, וכל אחת מהן ניסתה להחזיק בה. יבשת אחת, אסיה טענה שהיא שולטת בה היות שהיא ילדה אותה, בעוד היבשת השנייה שלא היה לה שם טענה שזאוס נתן לה את הרשות לחטוף את הנערה

לאחר החלום הנוראי, אירופה החליטה לא לנסות לחזור לישון שוב. היא קבעה עם שותפה ללכת לאזורים הכפריים על מנת לרחוץ, לרקוד ולקטוף פרחים בסל

היופי של אירופה נראה כאמנות עדינה בעיני כל אדם. בעודה מניחה את הפרחים בסל, ליבו של זאוס נכבש, לא רק על ידי הריח או היופי המדהימים שלה אלא גם על ידי החץ שקופידון הנכלולי שתל בליבו. שליט השמיים הגדול התאהב באירופה מעל הראש

על אף שהרה, אשתו של זאוס, הייתה עסוקה בדברים אחרים, זאוס החליט שלא להסתכן והפך עצמו לשור, חיה יפיפייה ועוצמתית עם חזות עדינה שלא הפחידה את אירופה או שותפותיה, הן כולן רצו לרכב על השור הזה

אירופה הייתה הראשונה לרכב על השור, אך לפני שהאחרות ניגשו לשור, זה ברח וזינק מעל המים הרחבים אל עבר החוף

במסעם, הם חלפו על פני אלי ים רבים, הם ראו נראידות רוכבות על דולפינים והם אף ראו את פוסידון עצמו

אירופה פחדה מכל הבריאות הללו והחזיקה בשור בכל כוחה. בנקודה זו, היא הייתה משוכנעת שלא מדובר בשור רגיל, אלא אל בחזות של חיה

היא בכתה והתחננה מהשור שיחוס עליה ושלא ייטוש אותה במקום לא ידוע, זאוס הרגיע אותה בדרך עדינה והם במהרה הגיעו ליעדם, כרתים

האי כרתים היה שייך לזאוס, כל מה שהוא ייחל לו קרה שם. נישואיו לאירופה התקיימו שם. היא ילדה שני ילדים, מינוס ורדמנתיס, שהיו מוכרים מאוד בשל הצדק שהביאו לכדור הארץ שבגללו הם מונו לשופטי המתים אבל שמה (יבשת אירופה) הינו עדיין המוכר ביותר מכל השמות

6. מיתוסי פרחים המיתולוגיה היוונית

NARCISSUS

Narcissus, Greek mythology

Narcissus, Greek mythology

נרקיסוס זכור על כך שהתאהב בבבואתו.

נרקיסוס היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. אפולו אהב אותו מאוד. הוא היה מוכר בשל מראהו המקסים והנאה. נאמר לאמו שהוא יזכה לחיים ארוכים בתנאי שלא יסתכל על מראהו

כל הנימפות הצעירות התאהבו בו במבט ראשון אבל הוא היה מאוד יהיר והוא לא ייחס להן הרבה חשיבות

אולם, דחייתו של אהבתן של הנימפה אקו (שהוענשה בעבר על ידי הרה על היותה אחת מהנשים שזאוס התאהב בהן) או של אמיניאס הביאו עליו את נקמתם של האלים
הוא התאהב בבבואתו במי הנהר, אז הוא הבין שהוא אוהב את עצמו יותר משאי פעם יוכל לאהוב מישהו אחר, עם המחשבה הזו, הוא החל לגסוס (או התאבד);
הפרח שנושא את שמו צמח במקום בו הוא מת

יקינתון

 

יקינתון היה נסיך ספרטני צעיר ונאה שהיה אהוב על ידי האלים אפולו וזפירוס

הרוח המערבית קינאה באהבתו של אפולו ליקינתון, ויום אחד, כאשר שיחק הזוג בדיסקוס, זפירוס הטה את הדיסקוס ממסלולו כך שיפגע בראשו של יקינתון ויהרוג אותו

אפולו האבל הפך את הנער הגוסס לפרח דורבנית עליו חרט את קריאת האבל איי, איי

אדוניס

Adonis Greek mythology

Adonis Greek mythology

אחד ממקרי פרחי ההנצחה המפורסמים ביותר הוא של אדוניס. בכל שנה, רוב הנשים ביוון התאבלו עליו ולאחר מכן שמחו כאשר הפרח שלו, הכלנית האדומה נצפתה פורחת שוב. אפרודיטה, אלת האהבה העריצה את אדוניס

היא אהבה אותו מהרגע שהוא נולד; זה היה אז כשהיא החליטה שהוא יהיה שלה יום אחד. היא מסרה אותו לפרספונה על מנת שתטפל בו עד שיגדל, אבל פרספונה החלה לאהוב אותו גם ולא הסכימה להחזיר את אדוניס לאפרודיטה, אפילו לא כשאפרודיטה ירדה לשאול כדי לקחת אותו. אף אחת מהאלות לא הסכימה לוותר

לבסוף, זאוס עצמו נאלץ לשפוט ביניהן. הוא החליט ששליש מהשנה הוא יהיה עם אפרודיטה, אלת היופי והאהבה, שליש מהשנה עם פרספונה, מלכת השאול, ושליש מהשנה היכן שיחפוץ. אפרודיטה אילצה את אדוניס להישאר במחיצתה גם בזמן שלו

זו הסיבה שניתן להתייחס לאדוניס כאחד מאלו ירדו לשאול וחזרו להיות בין החיים. הוא חי באושר עם אפרודיטה רצתה רק לספק אותו, אולם יום עצוב אחד הוא יצא לצוד ואיתר חזיר בר עצום. יחד עם כלביו, הוא דחק את חזיר הבר והטיל עליו את חניתו. החנית לא הרגה את חזיר הבר אלא רק פצעה אותו, חזיר הבר הכועס תקף אותו עם ניביו הענקיים

אפרודיטה שמעה את אהובה נאנק ועפה לכיוונו באמצעות המכונית המכונפת שלה. היא נישקה אותו בעודו נושם ברכות את נשימותיו האחרונות, הדם האדום הכהה נטף מפצעו על עורו הלבן

כשהוא מת, הוא לא הבין שעל אף שהפצע שהוא חווה היה אכזרי, הפצע שנוצר בליבה של אפרודיטה  בשל מותו היה עמוק יותר. היא לחשה באוזנו למרות שידעה שהוא לא מסוגל יותר לשמוע אותה. במקום אליו טפטף דמו של אדוניס אל האדמה, צמח פרח הכלנית

7. מיתוסים של אהבה והרפתקאות

Cupid and Psyche in Greek mythology

Cupid and Psyche in Greek mythology

קופידון ופסיכה: היה היה מלך ולו שלוש בנות יפות. לצעירה מביניהן קראו פסיכה והיא הייתה היפה ביותר מבין השלוש. יש הטוענים שאף אלת היופי אפרודיטה הרגישה שאין היא יכולה להשתוות לבת התמותה הזו. אפרודיטה לא אהבה להרגיש משנית, לכן הזניחה את חייה ותפקידיה והשקיעה את מרצה בהשגחה על פסיכה בזעם ובקנאה.

היא ביקשה מבנה קופידון שהינו די נכלולי מטבעו, לסייע לה להיפטר מבת התמותה הזו, היא הורתה לו לירות את אחד מחצי האהבה שלו אל תוך ליבה של פסיכה ולגרום לה להתאהב ביצור המתועב ביותר בכל העולם. כמו תמיד, הוא הסכים, והתכונן למלא את פקודותיה של אמו. היו שתי מזרקות בגינה של אפרודיטה, אחת עם מי שתייה מתוקים והשנייה עם מים מרים

קופידון מילא שני אגרטלים גדולים, אחד מכל מזרקה, והניח את האגרטלים באשפה שלו, עף במהרה לחדר של פסיכה, אותה מצא ישנה. הוא טפטף כמה טיפות של מים מרים על השפתיים שלה, על אף שהצפייה בה כמעט הניאה אותו לחוס עליה

לאחר מכן, הוא נגעה בצדי גופה עם החוד של אחד מחציו. מגע החץ העיר אותה, היא פתחה את עיניה היישר אל קופידון – אשר היה בלתי נראה, שנבהל כל כך שמתוך בלבול, פצע את עצמו באמצעות החץ שלו. מבלי להתייחס לפציעה שגרם לעצמו, קופידון התמקד בדרך אפשרית לתקן את הנזק שיצר, ושפך את טיפות האושר על שיער המשי שלה

Cupid and Psyche

Cupid and Psyche

כשהשנים עברו, שתי אחיותיה הגדולות של פסיכה נישאו לנסיכים עשרים ועזבו את הבית. בחורים צעירים המשיכו להעריץ את יופייה של פסיכה אך אף לא אחד מהם היה מעוניין בלהינשא לבת התמותה הבתולה הצעירה. היא העבירה את זמנה בישיבה בדירתה בגפה, בצער על בדידותה, ובתחושת מיאוס על יופייה הגדולה, שאמנם הוביל למחמאות רבות אבל לא עורר אהבה

הוריה שחששו שביתם עוררה את כעסם של האלים התייעצו עם האורקל של אפולו; התשובה שקיבלו אימתה את חששותיהם. ביתם הוטלה תחת כישוף ואף מאהב בן תמותה לא יכול להתאהב בה. בעלה העתידי המתין לה על פסגת ההר. הוא היה מפלצת לה גם האלים וגם בני התמותה לא יכלו להתנגד

הוריה חשו חרדה וצער אבל פסיכה נשארה רגועה וסיפרה להוריה שהם היו צריכים להתאבל עליה כשמעריציה היו בכל מקום והעניקו לה כבוד גדול יותר מהאלה אפרודיטה עצמה

כעת, היא תישאר קורבן של אפרודיטה לעד, לאחר מכן היא התחננה להוריה שייקחו אותה לפסגת ההר היכן שהגורל המצער שלה מחכה לה. התהליך התקיים למחרת. זה הזכיר להוריה יותר לוויה מאשר פאר נישואין, הם לקחו את פסיכה לפסגת ההר וחזרו הביתה בלב כבד מבלי הבת היקרה והיפיפייה שלהם

cupid and psyche in Greek mythology

cupid and psyche in Greek mythology

פסיכה עמד על הקצה של פסגת ההר, מבועתת ועל סף בכי, זפיר – אל הרוח המערבית העדין הרים אותה מהאדמה והניח אותה באחו ירוק. היא נשכבה והלכה לישון. כשהיא קמה, היא עמדה והסתכלה סביב. כל שהיא יכלה לראות היה עצים ומעיין במרחק רב עם מים צלולים – הכול היה כל כך יפה שאין סיכוי שבן תמותה יכול לגור כאן, זאת הייתה אמנות של אל ורק של אל

לאחר מכן, היא ראתה בניין באופק, ניגשה אליו נכנסה. כל פריט שראתה שם מילא אותה בעונג ותדהמה. עמודי זהב תמכו בגג והקירות היו עשירים בחריטות ובציורים של חיות במרדף ונופים כפריים שהעלו חן בעינו של כל צופה

היא המשיכה ללכת והחלה לקלוט שמלבד דירות, היו גם אוצרות עשירים, יצירות יפיפיות, יוקרתיות ועשירות של טבע ואמנות, בעודה מתפעלת מכל העושר הזה, היא שמעה קול אבל לא הצליחה להבין מאיפה הוא מגיע. הקול אמר שכל מה שהיא רואה שייך לה

הקולות שהיא שמכה היו שייכים למשרתיה שיצייתו לפקודותיה. חדר הוכן עבורה כדי שתוכל לנוח, מקלחת כדי שתוכל להתקלח וכשהיא נהייתה רעבה, נאמר לה לשבת בשולחן ואוכל הוגש לה. הכול נעשה כפי שהקולות אמרו אך לא הייתה אף התגלמות פיזית, האוכל היה עשיר והיין היה נקטר האלים, מוזיקה נוגנה ברקע אבל אף מוזיקאי לא נראה באזור

עברו ימים והיא טרם ראתה את הפרצוף של בעלה המיועד. הוא הגיע בחשכה ועזב לפני עלות השחר. היא התחננה בפניו שיישאר עמה כדי שתוכל להביט בו אך הוא לא הסכים

הוא לא רצה שהיא תראה אותו היות שזה הסב לו עונג, מסיבות נסתרות רבות. הוא ביקש ממנה לאהוב אותו כשווה בין שווים ולא כאל. הוא עשה כמבוקשה וניסה בכל מאודו לשמח את פסיכה

הבדידות של פסיכה החמירה בכל יום שעבר והיא התגעגעה להוריה ושתי אחיותיה עד מאוד. באותו הלילה, לאחר רדת החשכה, היא אמרה לבעלה שהיא מקווה ששתי אחיותיה הגדולות תוכלנה לבקר בארמון ולחלוק את עושרה, והוא נענה בחוסר רצון לבקשתה שאחיותיה יובאו לראותה

היא קראה לזפיר ושיתפה אותו בהוראתו של בעלה; זפיר ציית והביא את שתי האחיות מעבר להר, אל העמק של אחותן. הבנות חיבקו אותה והיא בחזרה ליטפה אותן

היא הובילה אותם אל תוך ארמונה והציעה לחלוק עמן את עושרה. שתי הבנות קינאו בעושר ובאוצרות של אחותן הקטנה, הן שאלו את פסיכה שאלות רבות בנוגע לבעלה ואילצו אותה להודות שהיא טרם ראתה את פרצופו של בעלה. אחיותיה הזכירו לה שבעלה אמור להיות חיה ושיום אחד הוא יאכל אותה בעודה חיה. הן הציעו לה להצטייד במנורה ובסכין ולהסתכל על הפרצוף של בעלה בעודו ישן בלילה

אם אכן מדובר במפלצת, הן אמרו לה שהיא צריכה לערוף את ראשו עם הסכין ולהשיב לעצמה את חירותה. פסיכה סמכה על אחיותיה ודבריהן הבעיתו אותה ובאותו הלילה, כשאחיותיה עזבו, היא הצטיידה במנורת שמן וסכין גדולה והסתכלה בדממה על בעלה במיטה

שם היא ראתה שלא מדובר במפלצת מחרידה אלא באל צעיר מקסים ויפיפה עם עור לבן כשלג וכנפיים בכל כתף. היא רכנה מעליו כדי לראות את בעלה טוב יותר אבל איפה של שמן חם נפלה מהמנורה שלה על הכתף שלו והוא פקח את עיניו והסתכל ישירות על עיניה

מבלי לומר מילה, הוא נעמד ועף מחוץ לחלון, פסיכה ניסתה לעקוב אחריו אבל במקום לעוף היא נפלה מהחלון אל הקרקע. קופידון הביט בה בעודה שוכבת על הקרקע המאובקת ושאל אותה אם זו הדרך בה היא גומלת לו על אהבתו, הוא אמר שאהבה לא יכולה להתבסס על חשדנות, כי הוא לא יעניש אותה על מעשה אך יעזוב אותה לעד

הוא השאיר אותה שוכבת על הקרקע ועף הרחק הרחק. כאשר התאוששה מהנפילה, היא נעמדה וראתה שהארמון נעלם וכי היא עומדת בשדה לא רחוק ממקום מגוריהן של אחיותיה. היא מצאה אותן וסיפרה להן את על ביש המזל שלה, השתיים העמידו פנים כי הן מתאבלות אבל בפועל הן שמחו וחשבו לעצמן כי כעת האל יבחר אחת מהן

בבוקר שלמחרת, הן טיפסו על ההר וקראו לזפיר שיקבל אותן ויישא אותן אל שליטו, לאחר מכן הן זינקו כלפי מעלה אך זפיר לא תפס אותן והן שתיהן נפלו מצוק תלול והתנפצו לחתיכות. בד בבד, פסיכה שוטטה יומם וליל מבלי מזון ושתייה בחיפושים אחר בעלה, היא הגיעה להר גבוה עם מקדש בפסגה, בתקווה ששם אהובה שוכן והחלה לטפס עליו. כאשר היא נכנסה למקדש, היא ראתה ערמות של דגן ושעורה, מגרפות ואתים וכלי קצירה אחרים היו פזורים, היא החלה למיין אותם ולשים כל דבר במקומו

המקדש היה שייך לצרס הקדושה שהופיע לפתע והייתה מרוצה מפסיכה, היא אמרה לה שהיא מכירה את הסיפור שלה וייעצה לה להיכנע לאפרודיטה, אולי אז היא תזכה למחילה ממנה ותזכה לקבל את בעלה האבוד בחזרה. פסיכה שמעה לצרס והחלה במסעה לעבר המקדש של אפרודיטה, מלווה בחשש ובבעתה שהמסע עשי להיות קטלני

אפרודיטה קיבלה את פסיכה בכעס, היא שאלה אותה אם לפחות זכרה שיש לה פילגש, היא מסרה שבנה היה חולה בשל פצע שנגרם לו על ידי אשתו. היא העמידה את פסיכה במבחנים לעקרות בית. אפרודיטה הובילה את פסיכה אל מחסן עם כמת גדולה של חיטה, שעורה, שעועית ועדשים מעורבבים על הקרקע

היא הורתה על פסיכה להישאר במחסן ולהפריד את כל התבואה לפני רדת החשכה. אפרודיטה השאירה אותה שם לבדה להשלים את המשימה. רעב וצימאון גזלו את כל כוחה של פסיכה אז היא ישבה בדממה ובהתה בתבואה מבלי לנקוף אצבע על מנת להפריד אותם

קופידון שצפה בפסיכה בדממה וחס עליה, עורר צבא של מיליוני נמלים שהפריד בעצמו את התבואה בערימות מסודרות ולאחר מכן, הנמלים עזבו רחוק מהעין

אפרודיטה חזרה בשעת דמדומים, וכשהיא ראתה כי המשימה הושלמה, קבעה שלא מדובר בעבודה של פסיכה אלא של בנה קופידון, היא זרקה קרום של לחם יבש על פסיכה ועזבה. למחרת בבוקר, הופיעה שוב ונתנה משימה שנייה לפסיכה. הוטל עליה ללכת לשפת הנהר עד שתראה כבשים רועות ללא רועה, לכבשים הללו היו גיזות זהב ואפרודיטה רצתה דגימה של גיזה מכל כבשה

פסיכה הלכה לשפת הנהר אך שם היא ראתה אל נהר שאמר לה שמדובר בכבשים קטלניים ונתן לה הוראות כיצד למלא את משימתה של אפרודיטה וכך היא חזרה בזרועות מלאות בגיזות זהב. פעם נוספת, אפרודיטה לא הייתה מרוצה ונתנה לפסיכה משימה שלישית

הוטל עליה לבקר את האלה פרוסרפינה ולמלא קופסה קטנה ביופיה של האלה

אפרודיטה רצתה את קופסת היופי טרם החשכה על מנת שתוכל לצייר את פרצופה היפה של האלה שיופיע במעגל האלים באותו הערב. כאשר פסיכה החלה במסעה המסוכן אל עבר ביתה של פרוסרפינה, נשמע קול, הקול מסר לה שאם היא תלך דרך מערה היא תוכל לפסוח על הכלב בעל שלושת הראשים ולסיים את המשימה השלישית בבטחה אבל ברגע שקופסת היופי תהיה באמתחתה, אסור לה לפתוח את הקופסה

פסיכה נענתה לעצה ופעלה בהתאם. פרוסרפינה מילאה את הקופסה עבורה והגישה לה אותה בחזרה

פסיכה, שעד כה הצליחה להשלים את המשימה השלישית המסוכנת חשקה בלשים קצת מהיופי על פרצופה כדי שתוכל להיות יותר יפה עבור בעלה האהוב. היא פתחה את הקופסה אבל בפנים לא היה יופי מכל סוג אלא תרדמת מוות שטנית שברגע ששוחררה, היא השתלטה עליה והיא נפלה באמצע הדרך ונרדמה ללא יכולת לחוש או לנוע

בינתיים, קופידון החלים מפציעתו וחיפש אחר אהובתו פסיכה, הוא מצא אותה ודקר אותה קלות באמצעות אחד מחציו, ופסיכה התעוררה. הוא אמר לה להחזיר את הקופסה לאמו והוא ידאג לשאר

בשלב זה, קופידון, מהיר כברק, הציג עצמו בפני יופיטר והפנה אליו בקשה

יופיטר הטה אוזן קשבת, ושכנעה את אפרודיטה להסכים לבקשה. לאחר מכן, הוא שלח את מרקורי להביא את פסיכה אל האסיפה השמימית, וכשהיא הגיעה, הוא הגיש לה כוס של אמברוזיה ואמר "שצי, פסיכה ותהפכי לבת אלמוות; על קופידון נאסר להתיר את הקשר שקשר ונישואים אלו יהיו נצחיים."

לבסוף, פסיכה התאחדה עם קופידון, והשניים ילדו ילדה בשם עונג

פירמוס ותיסבי

Pyramus and Thesbe, Greek mythology

Pyramus and Thesbe, Greek mythology

הפירות של תות העץ הלבן הינם אדומים, במקום צבעם הלבן המקורי והסבה לכך היא מותם של זוג מאהבים צעירים תחת העץ. פירמוס היה הנער היפה ביותר בבבל ותיסבי, הנערה היפה ביותר במזרח. השניים גדלו בבתים עם חדר אחד שהיו מחוברים ביניהם

במשך השנים, הם התאהבו האחד בשנייה, הוריהם סירבו שהם יתראו ביחד או התחתנו. הם מצדם המשיכו לאהוב האחד את השנייה ושוחחו ביניהם דרך חור בקיר עד שיום אחד הסכימו השניים לברוח ולהתחתן, פירמוס נתן לתיסבי מידע בנוגע למיקום בו השניים ייפגשו והם הסכימו

תיסבי הגיעה קודם אל עץ התות הלבן שמחוץ לעיר ובעודה מחכה לפירמוס, הופיע אריה כששיניו מכוסות בדם לאחר ציד קודם באותו היום. תיסבי נבהלה ורצה למקום מחבוא במערה סמוכה

כאשר פירמוס הגיע לעץ התות הלבן, הוא ראה את האדרת של תיסבי אותה הוא העניק לה במתנה, מכוסה בדם וקרועה לגזרים, ולאחר מכן הבחין בעקבות של האריה. מכאן, הוא הסיק שאהבתו היחידה נטרפה על ידי אריה. הוא שלף את חרבו, אותו העניקה לו תיסבי במתנה, ודקר את עצמו בחזה

תיסבי שבה למקום המפגש בו קבעו השניים להיפגש רק כדי לראות את פירמוס מוטל על הקרקע מתחת לעץ התות הלבן כשחרבו נעוצה בחזהו. בעודו נושם את נשימותיו האחרונות, היא לקחה את החרב שלו ונעצה את הלהב בעורה העדין. כך, בשלום ובאהבה, הם מתו יחדיו

אורפאוס ואורידיקה

אורפאוס היה אחד מהמוזיקאים הטובים ביותר אי פעם. הוא שר תו אחד, פריטה אחת בנבל שלו וכל חעות הבר היו זוחלות לעברו, עצים היו עוקרים את שורשיהם כדי להתקרב אליו

היה לו יותר כוח מכל בן תמותה אחר היות שהיה בנו של המוזה קאליופה. הוא חי חיים שקטים ושלווים עד שפגש את אורידיקה, שבה התאהב מעל הראש

האלה הגסה אריסטיוס ראה את יופיה של אורידיקה וקינאה בה. לא היה לה אכפת מאהבה שלהם והיא שלחה נחש ארסי שיכיש את אורידיקה. הנחש הכיש אותה והיא מתה במקום. אורפאוס היה שבור. הוא היה כל כך עצוב והחליט לנקוט בפעולה

יחד עם הנבל שלו, הוא ירד אל השאול. בן תמותה רגיל היה מתקשה מאוד להגיע אל השאול אבל במקרה של אורפאוס, אפילו קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים שהגן על השער לשאול, הוקסם ממשמע המוזיקה של אורפאוס ונתן לו לעבור

הוא פגש את האדס ואת פרספונה וסיפר להם את סיפורו העצוב. הסיפור נגע בשניהם והם הובילו אותו אל אורידיקה – הם נתנו לו הזדמנות לזכות באהבתו בחזרה. זאת, בתנאי שילך לפניה ולא יסב את ראשו אליה עד צאתם מהשאול והגיעם אל אור שמש, רק אז היא תהפוך מרוח לבת תמותה שוב. אם יסתכל אחורה אפילו פעם אחת היא תיעלם לעד

אורפאוס הסכים והתמלא אושר. הוא הסתובב ועזב את האופל של השאול ובעודו הולך הוא שמע את עקבותיה מאחוריו, אבל רוח לא יכולה להפיק קול. ככל שהתקרב יותר לאור השמש, כך הוא האמין יותר שהאלים שיטו בו על מנת שיעזוב את השאול. במרחק של כמה מטרים בלבד מאור השמש הוא הסתובב והסתכל אחורה

הוא ראה את אורידיקה אבל רק לשנייה אחת שכן הרוח שלה נמשכה בחזרה אל המתים, היא נעלמה. אורפאוס ניסה לחזור אל השאול ודרש להשיב אותה אבל אף אחד לא יכול להיכנס אל השאול פעמיים. ישנן כמה גרסאות שונות בנוגע למותו אבל הוא ככל הנראה נטרף בידי חיה כלשהי. המוזות התאבלו על מותו של בנן ושמרו על ראשו כדי שיוכל לשיר לעד

קאיקס ואלקיונה

אלקיונה הייתה ביתו של איאולוס, אל הרוחות, ואמה הייתה אנרטה או אגיאלה. היא הייתה אשתו האוהבת של קאיקס, מלך טראכיס. קאיקס שלט בממלכתו בצדק ובשלום

אלקיונה וקאיקס הוערצו באותה מידה על ידי אלים ועל ידי בני תמותה בשל יופיים הפיזי המרשים וכן בשל אהבתם הגדולה האחד לשנייה. הם היו כל כך מאושרים בנישואיהם שהם נהגו לקרוא האחד לשנייה זאוס והרה בבדיחות הדעת. הדבר הפריע לבכיר האלים שהתייחס לכך כעלבון

זאוס חיכה לרגע הנכון על מנת להעניש את הזוג שהעז להשוות את עצמו לאלים

קאיקס עדיין היה באבל בשל מותו של אחיו ומוטרד מסימנים מבשרי רעות שהבחין בהם

לפיכך, הוא החליט לנסוע להתייעץ עם האורקל של אפולו בקרלוס באיוניה. אולם, אלקיונה ניסתה לשכנע את בעלה לא לחלוף דרך הימים המסוכנים על מנת להיוועץ באורקל

היא הכירה את הסכנה בחמתן של הרוחות שאפילו אביה, אל הרוחות, לא הצליח תמיד לשלוט בהן: היא התחננה בפני בעלה שייקח אותה עמו. אבל קאיקס לא היה מעמיד את אשתו האהובה בסכנה כזאת. אלקיונה, מלווה בתחושה רעה, צפתה מרחוק בספינה שנושאת את בעלה מתרחקת מהנמל

זאוס, בכיר האלים, החליט שזהו זמן מתאים להעניש את הזוג על הזלזול שלהם. הוא הטיל ברק שיזם סערה אלימה שהטביעה את הספינה שהחלה לשקוע

קאיקס הבין שסופו הגיע והוא טבע בעודו מתפלל כי גופתו תישטף אל החוף על מנת לאפשר לאלקיונה אהובתו לערוך לו הלוויה. בעוד קאיקס נשם את נשימתו האחרונה, אביו פוספורוס, כוכב הבוקר, צפה בו בחוסר אונים בעודו מסתיר את פניו באמצעות עננים, לא היה ביכולתו לעזוב את השמים ולהציל את בנו

אלקיונה חיכתה לבעלה שישוב, היא התפללה לאלים בכל יום לשלומו. כשמורפיוס סיפר לה על הספינה הטרופה היא רצה אל החוף וראתה גופה נשטפת אליו

לאחר שביצעה את טקסי הלוויה, היא הבינה שהיא לא מסוגלת לחיות ללא בעלה האהוב והטביעה עצמה באותו ים שלקח את חייו של בעלה. האלים באולימפוס טולטלו מהגורל של הזוג האוהב ומתוך בושה, זאוס הפך את גופותיהם לשלדגי עצים יפיפיים

הביטוי "ימי הלקיון" מקורו במיתוס היפיפה הזה של אלקיונה וקאיקס. לפי האגדה, במשך שלושה שבועות בכל ינואר, איאולוס, אביה של אלקיונה, מרגיע את הרוחות והגלים על מנת שאלקיונה, בצורת ציפור שלדג, תוכל לבנות את הקן שלה בבטחה על החוף ולהטיל ביצים

פיגמליון וגלתיאה

Pygmalion and Galatea, Greek mythology

Pygmalion and Galatea, Greek mythology

הפסל הצעיר המוכשר מקפריסין היה שונא נשים אמיתי. הוא נשבע לא להינשא לעולם ולא ניסה להסתיר את שנאתו לכל המין הנשי

יום אחד, הוא פיסל פסל של אישה משנהב שחור, היצירה שלו הייתה כל כך מושלמת שאף אישה ממשית לא הצליחה להתקרב אליה. פסל האישה היה מושלם עבור פיגמליון כי הוא עשה מה שאף אישה אחרת לא הצליחה לעשות, היא הייתה שקטה, היא לא עוררה מהומה או התווכחה באופן שהתאים באופן מושלם לחייו של פיגמליון

הוא קרא ליצירתו גלתיאה ומבלי להבחין בכך, הוא התאהב קשות בפסל שלו

הוא התייחס לפסל שלו באהבה ובזהירות. על בסיס יומי, הוא היה מלביש אותה, מאכיל אותה, מסתכל לה בעיניים ומשוחח איתה, משכיב אותה לישון ומפנק אותה משל הייתה חייה וקיימת ומצפה לאהבתו

יום אחד, פיגמליון השתתף בהילולה השנתית של אפרודיטה שנערכה בקפריסין, לאחר שקיים את כל גינוני הטקס הנדרשים, הוא ביקש בנימוס מהאלה למצוא לו אישה מושלמת כמו יצירתו. האש במזבח גברה, מה שמעיד שהיא כנראה שמעה על תפילתו

הוא שב לביתו לאחר ההילולה על מנת לטפל בגלתיאה ובעודו מתכופף לנשק את שפתי השנהב שלה, הוא הבין שאלו כבר אינן קרות וקשות אלא רכות ועדינות. אז, הוא הבין שאפרודיטה העניקה לו את משאלתו וגלתיאה, פסלו האהוב, קמה לתחייה. העיניים שלהם נפגשו והרי שהיה מדובר באהבה ממבט ראשון

באוקיס ופילימון

יום אחד, שניים מן האלים ירדו אל כדור הארץ מוסווים כבני תמותה, הם הלכו בסביבה בה הזוג העני והקשיש, פילימון ובאוקיס, גר. הם דפקו על דלתות רבות וביקשו להתארח אך אף אחד לא קיבל אותם עד שהם דפקו על דלתם של הזוג הקשיש

הם נכנסו לתוך בקתה ישנה, הגג היה עשוי מקש וקנים מביצה סמוכה. שני הקשישים היו נשואים מאז נעוריהם בבקתה זו והם הזדקנו יחדיו

העוני שלהם לא מנע מהם להציע אירוח למבקרים. הם הציעו עבורם מיטה העשויה מעשב מיובש על מנת שינוחו והדליקו עבורם אש. הם החלו להכין ארוחה עבור האורחים הלא מוכרים הללו, הארוחה הורכבה מזיתים, פירות יער, אגוזים, צנונים, ביצים, גבינת שמנת וכן יין שהוכן בביתם. בעוד הזוג הקשיש מגיש את הארוחה, הם הבינו שבכל פעם שקערת היין התרוקנה, היא התמלאה מעצמה, וכך גם קערת הזיתים, פירות היער והאגוזים. הם חששו מהמחזה שראו ומהכוח של מבקריהם והחליטו לשחוט עבורם את האווז היחיד שברשותם

הם היו קשישים וחששו שלא יצליחו לתפוס את האווז, ואכן לבסוף, האווז הצליח לברוח ומצא מחסה אצל האלים עצמם. לאחר מכן, הודיעו האלים לזוג הקשיש כי הם גרים בשכונה מרושעת ובה כולם מלבדם יענשו

עם האמירה הזאת, האלים לקחו את הזוג לפסגת הר גבוה. בעוד הזוג מסתכל למטה, הם ראו את כל האזור הכפרי מוצף במים, אבל הבקתה הקטנה שלהם שרדה. הם פרצו בדמעות כאשר הם חשבו על הטרגדיה הנוראית הזו שהתרגשה על שכניהם. בעודם מתייפחים, האלים הפכו את הבקתה הקטנה והענייה שלהם למקדש עשיר

עמודי העץ נהפכו לעמודי שיש וגג הקש נהפך לגג זהב. לאחר מכן, שני האלים הציעו להגשים להם כל משאלה שיבקשו. הזוג הקשיש ביקש לשרת את האלים במקדש ולמות יחד

פילימון ביקש לא לראות לעולם את הקבר של אשתו ולא להיקבר על ידה. האלים הגשימו את משאלותיהם והזוג הקשיש הגן שנים רבות על המקדש וכאשר הגיע זמנם להיפרד האחד מהשנייה, הם נהפכו לעצים, העומדים בסמיכות וצומחים מגזע כפול אחד

אנדימיון

Endymion in Greek mythology

Endymion in Greek mythology

יש האומרים שאנדימיון היה רועה צאן, אחרים אומרים שהיה מלך ואחרים אומרים שהיה צייד.
הוא נולד בתסליה והיה בנו של זאוס או אתליוס. אמו הייתה הנימפה קליקה.

יום אחד, בעודו צד, אלת הירח ראתה אותו והוקסמה מהיופי שלו. היות שהיה בן תמותה, האלה הרדימה אותו לעד על מנת שיהיו לו נעורים נצחיים. היא העבירה את זמנה בלבקר אותו ולהביט בו שכן לא היה מת אלא ישן.

 

אלפאוס וארטוסה

ארתוסה הייתה נערה נוספת אשר תיעבה אהבה ונדרה כי לעולם לא תינשא

יום אחד, היא יצאה לצוד וכשהתעייפה מהמרדף, היא נתקלה בנהר צלול; היא התפשטה ורחצה במי מנוחות. בעודה שוחה בנהר, היא הרגישה משהו מאחוריה במים

היא קפצה מהנהר ונעמדה על הגדה, היא נסה באימה וככל שהיא רצה מהר יותר, היא עדיין הרגישה את הדבר הזה מאחוריה. לבסוף, לא יכלה לרוץ יותר – אז היא נעצרה וניצבה בפני 'האל' אשר הסביר לה כי שמו אלפאוס וכי הוא אל הנהר – הוא עקב אחריה רק מתוך אהבה. היא התעקשה שאינה מעוניינת בשום קשר איתו אבל הוא מצדו המשיך לעקוב אחריה

בשלב זה, ארתוסה קראה לאל שלה, ארטמיס, לעזרה. ארטמיס הפך את ארתוסה למעיין של מים. ארתוסה צנחה וצמחה כאורטיג'יה, המקום הקדוש בו המעיין שלה עודנו מבעבע הינו קדוש לארטמיס. אומרים שהיא עדיין לא חופשיה לחלוטין מאלפאוס היות שהוא חזר לתוך הנהר וכעת מימיו מתערבבים עם מי המעיין

כמו כן, אומרים שאם זורקים קרש עץ לתוך האלפאוס – על שם אלפאוס הנ"ל ביוון אז הוא יופיע מחדש במעיין של ארתוסה בסיציליה

8. המסע של גיזת הזהב

המסע של גיזה הזהב מוכר גם בשם יאסון והארגונאוטים

The golden fleece in Greek mythology

The golden fleece in Greek mythology

הסיפור מתחיל עם מלך יווני שנקרא אתאמאס, אשר נמאס לו מאשתו ועל מנת להינשא לאישה אחרת, הוא נעל את אשתו הראשונה, נאפלה, בצינוק. נאפלה חששה כי אשתו השנייה של בעלה תנסה להרוג את שני בניה על מנת להשתלט על הממלכה

חששותיה של נאפלה היו מוצדקים. אשתו השנייה של אתאמאס שיקרה לו וסיפרה לו כי בכדי שיוכלו לקצור יבול שוב, אחד האלים סיפר לה כי הם חייבים להקריב את שני הבנים

כשהבנים נלקחו למזבח, אייל גדול שצמרו היה זהוב הופיע משום מקום ולקח את שני הבנים בתגובה לתפילותיה של אימם, האייל נשלח על ידי האל הרמס

כשהאייל עף מכל הים בין אסיה לאירופה, אחד הבנים נפל וטבע בים העמוק. המבוגר מבין השניים שרד את המסע, שמו היה פריקסוס. הוא נחת בממלכת קולכיס על גדות הים העוין (הים השחור)
הקולכיסים לא היו אנשים ידידותיים בדרך כלל, הם היו חצי סוסים וחצי בני אדם אבל הם היו נחמדים לפריקסוס וברגע שהתינוק גדל במערה בצורה בריאה, הוא נישא לאחת מבנותיו של המלך

בחתונה, הקריב פריקסוס באופן מפתיע את האייל, שהציל את חייו, לזאוס ונתן את גיזת הזהב לחמו, המלך אייטס, אשר תלה את גיזת הזהב על עץ מחוץ למערה בקרקע שאף בן תמותה לא ראה מעולם

לפריקסוס היה דוד, שלפי חוק, היה אמור להיות מלך יוון אך מלוכתו נלקחה על ידי אחיינו, אדם בשם פליאס. בנו של המלך, יאסון נשלח באופן חשאי למקום מבטחים בו הוא גדל ועכשיו חזר לתבוע את מלוכתו של אביו בחזרה מבן הדוד הנבזי שלו. אורקל סיפר לפליאס שמישהו שנועל סנדל אחד יהרוג אותו יום אחד

יום אחד הגיע גבר כזה אל העיר, הוא היה גבוה, בלונדיני ואחת מרגליו הייתה יחפה. אף אחד לא הכיר אותו אך לרבים היו חששות, היו כאלה שאמרו שזה אפולו, אחרים אמרו שמדובר בבעלה של אפרודיטה. פליאס הסתיר את פחדו וניגש לאדם הזר. הוא שאל אותו מיהו ומנין הגיע. יאסון השיב שחזר הביתה על מנת לשקם את הכבוד של ביתו, אדמתו ועושרו. הוא היה בן-דודו, יאסון שאמר לו לשמור את כל עושרו אבל להעביר את כס המלוכה

פליאס לא הראה כעס אלא בערמומיות אתגר את יאסון ואמר לו שאם ימלא משימה מסוימת, הוא יעניק לו את כס המלכות, את הכתר ואת המלוכה בעוד זאוס משמש כעד לכך. הסקרנות וההרפתקנות של יאסון השתלטה עליו והוא הסכים לקחת את המשימה שהייתה להחזיר את גיזת הזהב לעיר. הוא ידע כי מדובר במסע ארוך ורצה שידעו על כך

גברים יוונים צעירים רבים, לרבות הרקולס (הגיבור הגדול מכולם), אורפאוס (המשור האלוהי), קסטור ואחיו פולוקס, הצטרפו בשמחה לאתגר של יאסון על אף שהמשימה הייתה מסוכנת מאוד. הם יצאו להפלגה בספינה ארגו

התחנה הראשונה שלהם הייתה למנוס, אי משונה בו גרו רק נשים. הנשים באי התעמתו מול הגברים והרגו את כולם, מלבד גבר אחד וזהו המלך עצמו. ביתו של המלך, היפסיפילה הייתה אחת ממנהיגות הנשים אשר חסה על אביה ואפשרה לו לשוט על רפסודה למקום מבטחים. אולם, הנשים קיבלו את פניו של יאסון והארגונאוטים שלו וכשהן שמעו שאין להם שום כוונה להישאר על האי, הן העניקו לגברים מזון, יין ובגדים טרם המשיכו בדרכם

מיד לאחר שהפליגו מלמנוס, הם איבדו את הרקולס מהצוות. נער בשם הילאס איבד פריט יקר-ערך בים וצלל על מנת להשיבו, נימפת מים ששחתה מתחת לספינה ראתה את יופיו ורצתה לנשקו. היא גררה אותו מטה אל עומק הים והוא טבע, הרקולס צלל אל תוך המים על מנת למצוא את הילאס אבל נעלם במים העמוקים בהם טבע הילאס, לבסוף הוא שחה בחזרה לחוף אך הספינה נאלצה להמשיך בלעדיו

האתר הבא שלהם היה עם ההרפיות: יצורות מעופפות מפחידות וענקיות עם מקורות וטפרים מפותלים – ההרפיות סלדו מכל יצור חי אחר. כאשר הארגונאוטים משכו את ספינתם למים למשך הלילה, הם פגשו אדם זקן שגר על האי, אשר קיבל את כוח הנבואה מהאל אפולו. הוא ניבא לאנשים רבים מה יקרה והדבר הכעיס את זאוס אשר אהבה כי צעדיו הינם בגדר מסתורין. זאוס העניש את הזקן – בכל פעם שרצה לאכול, ההרפיות היו יורדות וחוטפות את המזון מידיו

כאשר הארגונאוטים ראו שהזקן ששמו פינאוס, הולך לעברם על כרעי תרנגולת וגווע ברעב, הוא ידע באמצעות כוח הנבואה שלו שדי בשני גברים מהצוות של יאסון על מנת לסייע לו; כאשר הסביר זאת להם, הם הסכימו בשמחה לנסות ולסייע לו

הם ארגנו שולחן עשיר במזון בור הזקן ועמדו לצד השולחן עם חרבות שלופות, ברגע שהתיישב הזקן לאכול, היצורות הללו הופיעו מן השמיים, אכלו הכול והותירו צחנה נוראית מאחוריהן שאילץ את פנאוס ואנשי הצוות של יאסון לעזוב את האזור

קסטור ופולוקס, שני הבנים של הרוח הצפונית, עקבו אחר ההרפיות והחלו להכות אותן עם חרבותיהם. הם היו הורגים אותן בשמחה לולא איריס, אלת הקשת בענן ושליחתן של האלים, עצרה אותם. היא שאמרה שאין להם להרוג את ההרפיות שכן אלו היו כלבות הציד של זאוס וכן שברה את השבועה כך שההרפיות לא תפרענה לפינאוס יותר

שני הגברים חזרו בשמחה וניחמו את הזקן, אשר ישב לסעוד עם גיבוריו באותו הלילה. פינאוס נתן לגברים כמה עצות חכמות בזכות כושר הנבואה שלו על אודות הסכנות הצפויות להם

 

Greek mythology

Greek mytholog

הוא סיפר להם על הסלעים המתנגשים שנקראו הסימפלגדות שהיו נעים האחד אל עבר השני בעוד הים שצף סביבם. הדרך היחידה לעבור ביניהם הייתה להשתמש ביונה כניסיון

אם זו תחצה את הסלעים ולא נמחצה אזי סביר כי הגברים יוכלו גם הם לחצות את הסלעים, אם היונה תימחץ, אזי שהגברים צריכים לשוב לבתיהם ולוותר על המשימה להשבת גיזת הזהב

בבוקר שלמחרת, הגברים נפרדו מפינאוס ושבו למסע, הפעם עם יונה לבנה ונתקלו בסלעים הענקיים. הם לא האמינו שישנה דרך אפשרית בין הסלעים אבל הם שיחררו את היונה וצפו בה. היא עפה דרך הסלעים ויצאה בבטחה; הקצוות של הנוצות על זנבה נחתכו שכן אלו נתקעו בין הסלעים. הגברים במהרה הלכו אחר היונה בין הסלעים

כשהסלעים נפרדו, הגברים השקיעו את כל מרצם במשוטים שלהם, וחצו את הסלעים בבטחה. הם יצאו רגע לפני שהסלעים התנגשו האחד בשני שוב, הקצה של קישוט הירכיים נשבר. מאחר וגברים אלו חצו, סלעים אלו קובעו במקומם האחד לשני ומעולם לא גרמו לצרות לשייטים

לא רחוק מהסימפלגדות הייתה ארץ הנשים הלוחמות (האמזונות), נשים אלו היו בנותיהן של הנימפה השלווה והמתוקה, הרמוניה. אולם, אביהם היה ארס (אל המלחמה הנוראי), הנשים הלכו אחרי דרכיו של אביהן ולא של אימן

אם הגיבורים היו עוצרים ונכנסים לקרב עם האמזונות, הדבר היה נהפך למרחץ דמים שכן האמונות לא היו נשים עדינות. הרוח הייתה לצדם של הגיבורים והם חלפו על פני הנשים המסוכנות במהרה. הם ראו את הקווקז בדרכם ואף קיבלו הצצה אל פרומתאוס ששה על סלעו הגדול מעליהם. הם לא עצרו על מנת להסתכל אלא מיהרו להמשיך הלאה ובאותו יום בשקיעה, הם הגיעו לקולכיס, מקום הימצאה של גיזת הזהב

הם העבירו את אותו הלילה על הספינה, מביטים אל עבר קולכיס ומרגישים שאינם מקבלים כל סיוע למאמצי הגבורה שלהם. אולם, למעלה באולימפוס, האלים הרגישו צער לגביהם. הרה, אשר צפתה בהם, ביקרה את אפרודיטה על מנת לבקש סיוע. אפרודיטה, אלת האהבה, הופתעה מביקורה של הרה שכן השתיים לא היו חברות. כאשר אפרודיטה שמעה את סיפורה של מלכת אולימפוס, היא הסכימה לסייע לה ולגיבורים כמיטב יכולתה

שתי האלות הסכימו שקופידון, בנה של אפרודיטה, ירה את אחד מחצי האהבה שלו ויגרום לביתו של מלך קולכיס להתאהב ביאסון, כך לא תהייה סכנה שהגיבורים יאבדו את חייהם בגלל המלך. העלמה הצעירה, העונה לשם מדיאה, יכלה לבצע קסמים מאוד עוצמתיים וביכולתה להציל את הארגונאוטים בקלות אם תשתמש בידע האפל שלה לטובתם. אפרודיטה הבטיחה לקופידון כדור מוצק של זה אם הוא יסייע להם; קופידון לקח את החץ וקשת שלו ועף לעבר קולכיס

בינתיים, הגיבורים המשיכו לעבר החוף על מנת לבקש מהמלך את גיזת הזהב. הם היו בטוחים לעת עתה שכן הרה עטפה אותם בערפל כבד והם הצליחו להגיע אל הארמון מבלי להיחשף. ברגע שהגיעו לכניסה לארמון, הערפל התפזר והשומרים הובילו את הזרים לתוך הארמון והודיעו על כך למלך

המלך הגיע במהרה וקיבל את פניהם של הזרים, הורה למשרתיו להכין שולחן עשיר באוכל, להדליק אש ולחמם מים על מנת שהזרים יוכלו לרחוץ ולאכול. ביתו, הנסיכה מדיאה, התגנבה לחדר בשל סקרנותה לראות את הזרים וברגע שהסתכלה על יאסון, קופידון ירה חץ ישירות אל תוך ליבה. החץ שרף אותה כמו להבה ונשמתה נמסה כמו כאב מתוקה, פניה נעשו לבנות ואז אדומות ומתוך בושה, היא התגנבה בחזרה לחדרה

לאחר שהזרים סעדו והתרחצו, המלך אייטס שאל אותם מיהם ומדוע באו. יאסון השיב שהם כולם בניהם או נכדיהם של האלים וכי הם הפליגו מיוון בתקווה שיוכלו לקבל ממנו את גיזת הזהב בתמורה לכל דבר שירצה מהם. הם הסכימו להילחם באויביו או לעשות כל דבר בו יחפוץ

המלך אייטס התרגז ממשמע דבריו של יאסון. הוא, כמו שאר היוונים, לא חייב זרים ורצה להרחיק אותם ממדינתו. חלפה בראשו המחשבה אף להרוג אותם לולא סעדו בשולחנו. הוא חשב על תכנית: הוא אמר ליאסון שהוא מכבד גברים אמיצים, ואם הם יוכיחו כי הם אכן כאלו, הוא יעניק להם את גיזת הזהב

הוא הסביר כי מבחן האומץ שלהם הוא דבר שהוא עצמו ביצע בעבר. המשימה הייתה לרתום שני שוורים שהיו בבעלותו, אשר טלפיהם עשויים נחושת ואש נפלטת מלועם, ולאחר מכן לחרוש שדה באמצעות השוורים הללו. לאחר המבחן הזה, יקבלו שיניים של דרקון אותם יהיה עליו לזרוע בשטח החרוש, ואלה מיד ינביטו לוחמים חמושים שיסתערו עליו. המלך הדגיש שוב שהוא כבר ביצע בעבר את המשימה הזו והוא לא יסכים להעניק את גיזת הזהב לאדם פחות אמיץ ממנו

יאסון ישב, האזין למלך ונאלם דום, המשימה הזו נראתה בלתי אפשרית ומעבר ליכולתו של כל גבר. לבסוף השיב כי הוא נענה למבחן גם אם זה יהרוג אותו ובנימה זו, הוא נעמד והוביל את אנשיו לספינה בה הם העבירו את הלילה. מחשבותיה של מדיאה לא ידעו מנוחה בגלל יאסון ובמהלך כל הלילה, הוא הדבר היחיד עליו הצליחה לחשוב; היא הבינה מה אביה מתכנן אך ליבה יצא אליו

ברגע שהגיעו לספינה, הגיבורים ישבו יחדיו וניהלו דיון, הם ביקשו מיאסון לקחת על עצמם את המבחן אך יאסון סירב. בעודם משוחחים, אחד מנכדי האלים, אותו יאסון הציל בעבר, הופיע. הוא סיפר לגברים על כוחה ויכולות הקסם של מדיאה ושכנע את יאסון לחזור לארמון ולנסות לזכות בליבה, מבלי לדעת שקופידון כבר ביצע את המלאכה. היות שנראה כי מדובר בדרך היחידה של יאסון לצלוח את המשימה, הוא הסכים והביע את תודתו לנסיך הצעיר

מדיאה ישבה לבדה בחדרה והתייפחה, היא חשה בושה שהיה לה כל כך אכפת מהזר הזה ותכננה לסייע לו לגבור על אביה. היא הביטה בשק עשבים בהם השתמשו להרוג אנשים ואף חלפה בראשה במחשבה לשתות בעצמה את העשבים

ואז מחשבה עודדה אותה, באמתחתה הייתה מרקחת קסמים אשר מי שמשח בה את גופו היה חסין כנגד כל פגיעה באותו היום ולפיכך, שום דבר או אדם לא יוכלו לפגוע בו. היא נעמדה, ניגבה את פניה הדומעות, לקחה בחיקה את המרקחה שלה והלכה למצוא את אחיינה, הנסיך הצעיר לו סייע יאסון בעבר

מדיאה מצאה אותו חיש מהר שכן הוא גם חיפש אותה על מנת לבקש ממנה לסייע ליאסון. היא הסכימה מיד ושלחה אותו לספינה על

Greek mythology

Greek mythology

 

היא אמרה להם כי עליהם לקחת את גיזת הזהב מיד ומיד לאחר מכן לשוט אחרת הם כולם יהרגו. נחש ענק הגן על גיזת הזהב אבל היא תנסך עליו שינה והוא לא יסב נזק לגברים

יאסון שמח והבטיח למדיאה שהם יתחתנו ברגע שיגיעו ליוון. הוא עקב אחריה לאזור בו נמצאת גיזת הזהב

מדיאה התקרבה אל הנחש הענקי ללא מורא, שרה לו ברכות עד שזה נרדם, לאחר מכן יאסון משך את גיזת הזהב ורץ חזרה לספינה בעודו אוחז בידה של מדיאה. הגברים החזקים ביותר הוצבו לצד המשוטים ואלו חתרו בכל כוחם במורד הנהר אל עבר הים כאשר מדיאה וגיזת הזהב נמצאים על הספינה

בזמן הזה, המלך ידע על המתרחש ושלח את בנו, אחיה של מדיאה אפסירטוס יחד עם צבא גדול אל הספינה של יאסון. פעם נוספת מדיאה הצילה אותם על ידי ביצוע מעשה נוראי, היא הרגה את אחיה

בשלב זה, הרפתקאות הגיבורים כמעט הגיעו לקיצן. הם היו עשויים להיות בסכנה גדולה יותר בעת חזרתם אך הרה השגיחה עליהם ומדיאה הצילה אותם מיצור מסוכן בשם טאלוס כאשר חלפו בכרתים

לבסוף, הם הגיעו ליוון בה נפרדו דרכיהם, כל גיבור הלך לביתו ויאסון לקח את מדיאה ואת גיזת הזהב לפליאס. בזמן שהיו במשימתם, נעשו דברים נוראיים

פליאס שכנע את אביו של יאסון להרוג את עצמו ואימו מתה מצער. יאסון פנה למדיאה וביקש ממנה לסייע לו לנקום על הרשעות הזו. מדיאה שיטתה בבנותיו של פליאס והן הרגו את אביהן מבלי להבין מה הן עושות. יאסון קיבל את נקמתו

כל מה שמדיאה עשתה, בין אם זה היה זדוני, רע או טוב, נעשה עבור יאסון. יאסון ומדיאה עברו לקורינתוס, נישאו והביאו שני ילדים לעולם. מדיאה חשבה רבות על אביה ועל משפחתה בקולכיס אך נראה כי אהבתה ליאסון הייתה חשובה לה יותר

המקרה הראשון של בגידה של יאסון במדיאה היה כאשר הוא נישא לבתו של מלך קורינתוס בחשאי. המלך חשש מעוצמתה של מדיאה אז הוא ציווה כי היא ושני בניה יצאו מהמדינה

כאשר מדיאה ישבה לבדה יום אחד וחשבה כרגיל על יאסון, הוא לפתע הופיע. הוא הציע למדיאה זהב והון שכן הוא מסר כי אינו אדם אשר שוכח את חבריו. מדיאה הזכירה לו כי סייעה לו פעמים רבות ואף הצילה את חייו יותר מפעם אחת

Greek mythology

Greek mythology

יאסון השיב כי זו לא היא אשר הצילה את חייו אלא זו הייתה אפרודיטה שכן היא שכנעה את בנה לגרום למדיאה להתאהב בו. מדיאה התרגזה עד מאוד והחליטה להרוג את כלתו של יאסון כנקמה

היא לקחה חלוק ומשחה אותו בסמים קטלניים, ולאחר מכן הניחה את החלוק בסל ואמרה לבנה להביא את החלוק לכלתו של יאסון כמתנה. ברגע שכלתו של יאסון לבשה את החלוק, אש טרפה אותה והמיסה את עורה. היא מתה

ברגע ששמעה מדיאה כי כלתו של יאסון מתה, היא תכננה מהלך מזעזע נוסף. היא הרגה את שני בניה מבלי להרגיש כל צער. כאשר יאסון גילה כי כלתו מתה, הוא נשבע להרוג את מדיאה אך כאשר הגיע לביתה, הוא מצא את שני בניו מתים. יאסון קילל אותה לעד, אך לא את עצמו, על כל מה שקרה

9. הרפתקאות גדולות במיתולוגיה היוונית

פאיתון

Phaethon in Greek mythology

Phaethon in Greek mythology

ארמון השמש לפי המיתולוגיה היוונית היה מקום נהדר. הוא היה עשוי זהב, יהלומים ושנהב. תמיד היה שם יום, מעולם לא נצפה שם לילה.

מעט מאוד בני-תמותה היו יכולים להחזיק מעמד בבהירות הבלתי פוסקת הזו, ברם אף בן-תמותה לא מצא את הדרך אל ארמון השמש.

יום אחד, נער צעיר, חצי בן-תמותה מצד אמו העז לגשת לארמון. הוא נאלץ לעצור כל כמה דקות על מנת לנקות את עיניו המסונוורות אבל משימתו הייתה כל כך דחופה שהוא המשיך לתוך הארמון ולתוך החדר בו אל השמש שכן. בשלב זה, הוא נחלש ולא היה מסוגל לשאת זאת עוד.

הליוס, אל השמש היווני, הביט מלמעלה על הנער הצעיר בסבר בפנים יפות ושאל אותו מדוע הגיע. הנער הצעיר השיב שעליו לגלות האם הוא, אל השמש, אכן באמת אביו או לא שכן למרות שאמו אמרה לו שהוא אביו, חבריו בבית הספר צחקו עליו כשסיפר להם זאת.

הליוס חייך והוריד ממנו את כתרו על מנת שהנער יוכל להסתכל עליו ללא פחד.

הוא פנה לנער בשמו, פאיתון ואמר לו שאמו קלימנה אכן אמרה את האמת. הוא אמר שהוא מבטיח לעשות כל מה שבנו ביקש על מנת להוכיח שהוא אכן אביו וכן נשבע בסטיקס, נהר השבועה של כל האלים כערבות להבטחתו.

פאיתון חייך ובכה לאביו תוך שמבקש להחליף אותו ליום אחד ולרכב על המרכבה המוזהבת בשמיים על מנת לתת אור שמש לכדור הארץ.

אביו נטה לסרב לבקשתו של פאיתון אך הוא נשבע בשם סטיקס ולפיכך לא נאלץ להסכים.

הליוס ניסה בכל מאודו לשכנע את ילדו הצעיר לשנות את משאלתו אבל פאיתון נהג לחלום לעיתים קרובות על רכיבה במרכבה של אביו ולא הייתה בכוונתו לשנות את דעתו.

ברגע שפאיתון עלה על המרכבה ויצא לדרכו, הוא הרגיש כאילו הוא שליט השמיים, אך הוא איבד שליטה על המרכבה בגבעה תלולה, עליה היה צריך לעלות, הסוסים שלו חילצו אותו אבל האדמה הוצתה.

האלים הגדולים יותר שיגרו ברקים על המרכבה על מנת להציל את כדור הארץ אבל פאיתון נשרף למוות, בן התמותה היחיד שאי פעם רכב על מרכבת השמש.

פגסוס ובלרופון

Pegasus in Greek mythology

Pegasus in Greek mythology

המלך גלאוקוס היה המלך של אפירה, עיר יוונית ששינתה את שמה מאוחר יותר לקורינתוס. הוא היה בנו של סיזיפוס שעליו הוטלה קללה בעולם המתים לגלגל סלע במעלה גבעה תלולה לעד היות שחשף את סודו של זאוס. גלאוקוס הרגיז את השוכנים במרומים.

הוא היה פרש מעולה, אבל הוא נהג להאכיל את סוסיו בבשר אדם כדי שיהיו פראיים בקרב, מה שגרם לאלים להעיף אותו ממרכבתו ולגרום לסוסיו לטרוף אותו.

באותה עיר יוונית גר בחור צעיר שנאמר עליו כי הינו בנו של גלאוקוס. אחרים גרסו שהבחור הצעיר, בלרופון, הינו האל היווני, פוסידון, שליט הים במיתולוגיה היוונית ומהסתכלות על כישורי הרוח שלו וגופו, זוהי ככל הנראה האמת. יותר מכל דבר אחר בעולם, חלם בלרופון לרכב על פגסוס, סוס פראי מכונף שזינק מדמה של הגורגונה מדוזה לאחר שפרסאוס הרג אותה.

בלרופון הלך למקדש של האלה היוונית, אתנה, על מנת להתפלל להתגשמות משאלתו. אתנה הופיעה מאוחר יותר בחלומו של בלרופון ומעניקה לו רסן מוזהב, אשר לדבריה, יביית את סוס הפרא. כפי שאמרה כך היה ופגסוס נעשה סוסו הנאמן של בלרופון.

מאוחר יותר, בלרופון הורג את אחיו לחלוטין בשוגג. הוא הולך לארגוס, שם המלך פרואיטוס מטהר אותו. אולם, מצבו של בלרופון מסתבך כאשר אשתו של המלך, אנתיאה, מתאהבת בגופו היפיפה ובאופיו האמיץ.

בלרופון דחה את ניסיונותיה של המלכה, ברם האישה הרעה והקנאית סיפרה לבעלה שבלרופון ניסה לאנוס אותה וכי הוא חייב למות. פרואיטוס לא רצה להרוג את בלרופון בעצמו היות שהוא סעד בשולחנו, ולכן ביקש מהנער להעביר מכתב למלך ליקיה.

באמצעות פגסוס, בלרופון התנייע בקלות ובמהירות ונפגש עם מלך ליקיה אשר שהה במחיצתו תשעה ימים.

כאשר המלך פתח את המכתב, הופיע בו הוראות ברורות להרוג את בלרופון.

אולם, כמו פרואיטוס, מלך ליקיה לא רצה לפגוע בזאוס על ידי פעילו אלימה נגד אורחו, אז במקום הוא שלח את בלרופון למסע בלתי אפשרי להרוג את המפלצת כימרה.

אולם, על ידי סיוע של פגסוס, בלרופון הורג את המפלצת ללא פגע. הוא שב לפרואיטוס, אשר שלח אותו לאחר מכן להרבה משימות מאתגרות ומסוכנות.

לבסוף, בלרופון האמיץ זכה בכבודו של פרואיטוס, והמלך אף נתן לו את ידה של בתו. למרבה הצער, בלרופון איבד את תמיכת האלים כאשר ניסה להפוך לבן אלמוות ולשכון בהר אולימפוס. במהלך מסעו מעלה אל ממלכת האלים על ההר, פגסוס השליך את בלרופון מגבו. בלרופון נדד כפליט בודד, "טורף את נשמתו", עד שלבסוף מת. לאחר מותו, פגסוס נעשה לחיה האהובה על זאוס, הוא גר באורוות של הר אולימפוס והביא ברקים ורעמים לזאוס.

אוטוס ואפיאלטס

אוטוס ואפיאלטס היו בניו התאומים של פוסידון איפימדיאה.

הם היו ענקיים אבל לא נראו כמו מפלצות אחרות; במקום זאת, הם היו נאים ובעלי פנים אציליות. הם היו עדיין מאוד צעירים כאשר הם קראו תיגר על האלים במספר מקרים.

תחילה, הם לכדו את ארס וכלאו אותו עד שהאלים נאלצו לשלוח את הרמס לשחררו בעל כורחם.

האתגר הנוסף שלהם היה להניח הר על פסגה של הר אחר, זה היה אז כשזאוס היה מוכן לחסל אותם עם ברק אבל אביהם פוסידון התחנן על חייהם ולבסוף זאוס ויתר.

משימתם השלישית הייתה לתפוס את ארטמיס, היא ברחה כשראתה שהתאומים מתקרבים אבל הם רדפו אחריה אפילו דרך מים עד שהיא נעלמה וחיה לבנה יפיפייה הופיעה במקום בו נצפתה לאחרונה.

אוטוס ואפיאלטס השליכו את חניתותיהם על החיה אבל החיה נעלמה והחניתות קפצו חזרה והרגו את התאומים. זו הייתה נקמתה של ארטמיס.

דדלוס

Daedalus in Greek mythology

Daedalus in Greek mythology

דדלוס היה האדריכל שבנה את הלבירינת ששיכן את המינוטאורוס על האי היווני כרתים, והוא אשר הראה לאריאדנה כיצד תסאוס יכול למצוא את הדרך החוצה מהלבירינת.

כאשר המלך מינוס גילה כי האתונאים ברחו, הוא כלא את דדלוס ובנו איקרוס בלבירינת.

כאשר דדלוס הבין שהוא לא מכיר שום דרך החוצה מבין המסלולים, הוא בנה זוג כנפיים מנוצות ושעווה עבורו ועבור בנו.

הוא הזהיר תא איקרוס לא לעוף גבוה מדי כדי שהשמש לא תמיס את השעווה שמחברת את הכנפיים לגופו. בעודם נמלטים, איקרוס התלהב מיכולת התעופה שלו ועף גבוה מדי.

השמש המיסה את השעווה והוא נפל למימיהם העמוקים של הים השחור ולא נמצא מאז.

10. גיבורים גדולים טרום מלחמת טרויה

פרסאוס

Perseus in Greek mythology

Perseus in Greek mythology

אקריסיוס היה המלך של העיר היוונית ארגוס; הייתה לו ילדה אחת, בת יפייפיה בשם דנאה. על אף שיופיה היה גדול משל כל הנשים על פני האדמה, המלך אקריסיוס לא היה מרוצה שכן הוא רצה בן.

הוא יצא למסע ארוך לדלפי על מנת לשאול את האל אם הייתה תקווה כי יום אחד יהיה אב לבן זכר. האל מסר לו שלא ולאחר מכן בישר לו בשורה מרה יותר.

הוא אמר שיום אחד דנאה תלד בן ובנה יהרוג את המלך אקריסיוס.

המלך ארקסייוס חזר לעיר היוונית ארגוס תוך שהחליט כי הפתרון היחיד הוא להרוג את בתו היפיפייה.

הוא לא יעשה זאת בעצמו, לא בגלל שהוא אב נאמן אלא בגלל שהוא חשש מהעונשים הנוראיים שהשיתו האלים על אלו השופכים דם.

הוא הורה לבנות בית מנחושת מתחת לקרקע כאשר הגג נמצא מעל הקרקע, פתוח לשמיים ומאפשר לאור ולאוויר להיכנס לבית. שם, הוא כלא את בתו ושמר עליה.

דנאה חיה את חייה כאסירה בין חומות הנחושת לשעות ארוכות, בלי דבר לעשות, בלי לראות דבר מלבד השמיים ותנועת העננים.

יום אחד, דבר מסתורי קרה, גשם של זהב נפל מלמעלה ומילא את הבית, היא הבינה כי מדובר בזאוס שביקר אותה במצבה הקשה והיא ידעה כי הילד שנשאה היה בנו.

 

היא שמרה על בנה בסוד מאביה לזמן ממושך אבל כשבנה גדל, זה נעשה יותר קשה להסתירו ויום אחד, המלך גילה את הילד ששמו היה פרסאוס, הוא רתח מזעם ולא האמין לדנאה כשזו זעקה שאבי הילד הוא זאוס.

המלך ידע שחיי הילד הזה היוו סכנה גדולה לחייו ולכן שילח אותם על פני הים בתוך קופסת עץ. הגלים שטפו את הקופסה לאי היווני סריפוס, שם היא נמצאה על ידי דייג בשם דיקטיס.

דיקטיס מצא את הקופסה, שבר אותה ולקח את דנאה ואת בנה לביתו, שם אשתו הייתה אדיבה ועדינה כמוהו, וטיפלה בדנאה ובפרסאוס.

שם, הם גרו מספר שנים עד שאחיו של דיקטיס, פולידקטס התאהב בדנאה אבל לא היה מעוניין בפרסאוס ולפיכך, ניסה לחשוב על דרך להיפטר ממנו. הוא סיפר לפרסאוס סיפורים על מפלצות נוראיות בשם גורגונות; הן גרו על אי והיו ידועות בשל כוחן הקטלני.

פולידקטס סיפר לפרסאוס שהוא רוצה את ראשה של אחת מהגורגונות; הוא רצה אותו יותר מכל דבר אחר בעולם.

פולידקטס ארגן מסיבה גדולה על מנת להודיע לתושבי הכפר על נישואיו לדנאה, הוא הזמין את כולם לרבות פרסאוס וכאשר כל אורחיו נכנסו לבית, כולם העניקו לו מתנה מלבד פרסאוס שלא היה לו דבר לתת.

הוא היה צעיר וגאה אז הוא נעמד והכריז שהוא יעניק לפולידקטס את ראשה של מדוזה. דברים לא יכלו להסתדר טוב יותר עובר פולידקטס שכן מדוזה הייתה אחת מהגורגונות.

בעוד פרסאוס החל את מסעו המסוכן, הוא לא היה מודע לכך שהאלים, זאוס ואתנה, משגיחים עליו. במסעו, הוא פגש אדם צעיר שנעל סנדלים מכונפות וקסדה מכונפת.

פרסאוס זיהה את האיש כהרמס, שליח האלים ומעניק הטוב.

הרמס אמר לפרסאוס כי על מנת למצוא את הגורגונות עליו להגיע ללוב, שם ימצא את גראהאה, שלוש נשים שחלקו ביניהן עין אחת ושן אחת, עליו לגנוב את העין ולהגיד לגראהאה שתכוונה אותו לגורגונות, ורק כשתעשנה כך, הוא ישיב להן את העין.

הרמס נתן לפרסאוס הכוונה והעניק לו את חרבו, אותה הגורגונות לא תוכלנה לכופף או לשבור.

לאחר מכן, הוא נתן לו מגן שאתנה שלחה עבורו, הוא אמר לפרסאוס כי כאשר יגיע הזמן לתקוף את מדוזה, יש להשתמש במגן הבוהק כמראה וכך כוחה הקטלני של הגורגון לא ישפיע עליו. פרסאוס יצא לעבר לוב עם הרבה יותר תקווה לניצחון.

הוא נתקל בגראהאה, גנב את עיניהן והן הובילו אותו אל החוף של אוקיינוס, האי בו שכנו הגורגונות. לאחר מכן, הוא החזיר את העין לגראהאה ושלוש הנשים עפו הרחק משם ושמחו לקבל את עינן בחזרה.

הגורגונות כולן ישנו כאשר פרסאוס הגיע אליהן, באמצעות המראה של המגן הבוהק שלו, הוא ראה אותן בבירור, הן היו יצורות גדולות עם ענפיים וגופן היה מכוסה קשקשים ושיערן היה גוש של נחשים מתפתלים.

אתנה אמרה לו איזו אחת היא מדוזה, זה היה מאוד קריטי שכן היא הייתה הגורגונה היחידה שניתן להרוג אותה שהרי השתיים האחרות היו בנות אלמוות.

פרסאוס, באמצעות הסנדלים המכונפות שהעניק לו הרמס, עף מעל שלשו הגורגונות בעודו מביט בהם דרך המגן שלו היות שמבט ישיר אחד עליהן היה הופך אותו לאבן.

הוא עף נמוך בבטחה אל צווארה של מדוזה, ערף את ראשה ולקח אותו. באותו הרגע, שתי הגורגונות האחרות התעוררו ומתוך זעזוע מהרצח של אחותן, הן ניסו לרדוף אחר הרוצח.

פרסאוס חבש את הקסדה שהעניק לו האס ונעשה בטוח היות שנעשה בלתי נראה לשתי הגורגונות.

במסעו חזרה, הוא הגיע לאתיופיה ועצר לנוח שם. שם הוא מצא עלמה יפה שהוקרבה כמזון למפלצת ים נורית.

שמה היה אנדרומדה והיא הייתה בתה של אישה אנוכית ויהירה בשם קסיופאה, אשר התפארה כי היא יותר יפה מבנותיו של נראוס, אל הים והאלים הענישו את בתה במקום את קסיופאה עצמה.

פרסאוס ערף את ראשה של המפלצת כפי שעשה למדוזה ולקח את אנדרומדה יחד איתו.

כשפרסאוס הגיע סוף סוף לבית בו גדל, הוא היה ריק.

אשתו של הדייג מתה לפני שנים רבות ודנאה, אמו ודיקטיס, האדם אותו החשיב לאב ברחו על מנת להימלט מפולידקטס שזעם על כך שדנאה סירבה להינשא לו.

פרסאוס שמע גם כי פולידקטס ערך באותו הזמן סעודה עם תומכיו. פרסאוס נכנס לביתו של פולידקטס, תוך שמחזיק בזרועותיו את ראשה של מדוזה, כך שכל אדם שהביט בראשה נהפך לאבן.

פרסאוס המליך את דיקטיס למלך האי ושם הוא גר, עשיר ושמח. פרסאוס, אנדרומדה ודנאה החליטו לשוב לארגוס ולהשלים עם המלך אקריסיוס.

כאשר הם הגיעו לארגוס, פרסואס מיד רצה להשתתף בתחרות אתלטיקה גדולה וזרק דיסקוס כבד שסטה ממסלולו ונפל בקהל. אקריסיוס היה שם והמהלומה הייתה קטלנית, הוא מת מוות מהיר.

נבואת האל היווני התגשמה ופרסאוס לא הרגיש כל צער על כך שהרג את האדם שניסה להרוג אותו ואת אמו. פרסאוס ואנדרומדה הביאו לעולם את אלקטריון, המוכר כסבו של הרקולס.

תסאוס

Theseus in Greek mythology

Theseus in Greek mythology

תסאוס היה בנו של מלך אתונה, איגאוס; הוא גדל בבית אמו בדרום יוון.

איגאוס חזר לאתונה לפני שבנו נולד, אבל טרם לכן, הוא הטמין חרב וזוג סנדלים וכיסה אותם בסלע ענקית, הוא אמר לאשתו שאם בנו יגדל אי פעם להיות מספיק חזק על מנת לגלגל את הסלע ממקומו וליטול את החרב והסנדלים, עליו לבקר באתונה ולרשת את אביו.

כשתסאוס גדל, הוא היה גבוה וחזק משמעותית משאר בני גילו ולכן כשהיה בן שש עשרה, אמו לקחה אותו אל הסלע הגדול. תסאוס גלגל את הסלע ללא מאמץ מיוחד; לאחר מכן, היא סיפרה לו שהגיע זמנו לנסוע לאתונה ולמצוא את אביו.

תסאוס יכול היה להפליג לאתונה בספינה שהכין לו אביו, אבל הוא סירב לנסוע דרך הים אלא העדיף להגיע דרך היבשה שכן רצה להיות גיבור גדול כמו בן דודו, הרקולס, בהקדם האפשרי. הוא הגיע דרך היבשה לאתונה בעודו הורג כל שודד דרך שניסה לגשת אליו.

הוא זכה לתשואות ברחבי יוון כאיש הצעיר שטיהר את הדרכים ההרריות משודדי דרך ואז הוא הגיע לאתונה, שם הוא הוכרז כגיבור והוזמן לסעודה על ידי המלך, אשר כמובן לא ידע כי האיש הצעיר הוא בנו.

המלך איגאוס שמע על הפופולאריות של האיש הצעיר והזמין אותו לארונו על מנת להרעיל אותו שכן הוא חשש שיבחר כמלך ויגזול את כס מלכותו. הרעיון לא היה של המלך איגאוס אלא של מדיאה, הגיבורה בסיפור המסע של גיזת הזהב, שידעה באמצעות כוח הכישוף שלה את זהותו האמיתית של תסאוס.

כאשר תסאוס נכנס לארמון, היא רצה להציע לו כוס רעל אבל תסאוס התרגש לפגוש את אביו ושלף את חרבו מיד והמלך איגאוס העיף את כוס הרעל מידיו לרצפה. מדיאה ברחה לאסיה כמו שנהגה תמיד לעשות.

המלך איגאוס הציג את בנו תסאוס כיורשו והיורש החדש זכה להזדמנות להתחבב על אנשי אתונה.
שנים קודם לכן, אסון נורא התרחש בעיר אתונה. מינוס, המלך העוצמתי של כרתים איבד את בנו היחיד אנדרוגאוס כשזה ביקר את המלך איגאוס. המלך איגאוס שלח את אורחו למסע מסוכן להרוג שור בר.

בפועל, השור הרג את אנדרוגאוס מה שהוביל את מינוס לפלוש למדינה, לכבוש את אתונה ולהכריז על מלחמה אלא אם כן כל תשע שנים, ישלחו אליו שבעה מן האמיצים שבבחורי אתונה ושבע מן היפות שבעלמותיה כטרף למינוטאורוס.

מינוטאורוס היה מפלצת, חצי שור, חצי אדם. פוסידון העניק שור ענק למינוס על מנת שמינוס יקריב אותו עבורו אבל מינוס לא שחט את השור שכן הוא ריחם עליו וכעונש, פוסידון גרם לאשתו של מינוס פסיפאה להתאהב בשור.

המינוטאורוס היה הילד של פסיפאה והשורץ מינוס לא הרג את היצור הזה כשהוא נולד; במקום זאת, הוא הורה לדדלוס, אדריכל וממציא גדל, לבנות את הלבירינת שנעשה מפורסם ברחבי כל העולם.

ברגע שמישהו נמצא בפנים, הוא ילך ללא סוף דרך המסלולים הקטנים מבלי למצוא את היציאה מעולם.

שם גר המינוטאורוס ואלו שנשלחו כטרף עבורו כל תשע שנים מאתונה גם כן הובאו ללבירינת. זה היה הגורל לו נידונו ארבעה עשר בחורים ובחורות כמה ימים לאחר שתסאוס הגיע לאתונה.

בין רגע, הציע תסאוס להיות אחד מהקורבנות, הוא תכנן להרוג את המינוטאורוס אבל סיפר רק לאבין על תכניתו.

הוא הבטיח שאם הוא יצליח, הוא יחליף את המפרשים השחורים בספינה עמה הפליג למפרשים לבנים וכך, יוכל המלך איגאוס לדעת, טרם הגעת הספינה חזרה לאתונה, כי בנו בטוח.

כאשר הקורבנות הצעירים הגיעו לכרתים הם הועלו לפני התערוכה של אנשי כרתים בדרכם ללבירינת.

בתו של מינוס, אריאדנה, ראתה את הקורבנות וברגע שראתה את תסאוס, התאהבה בו מיד. היא נועצה בדדלוס וביקשה ממנו להגיד לה את הדרך החוצה מהלבירינת, לאחר מכן, היא מסרה לתסאוס כי היא תסייע לו להימלט מהלבירינת אם זה יבטיח כי ייקח אותה עמו בחזרה לאתונה ויינשא לה.

תסאוס הסכים במקום, אז היא נתנה לו את הרמז שהעניק לה דדלוס, פקעת חוט, אותה עליו לקשור לדלת הכניסה ולהתיר במהלך הליכתו. כך עשה בגבורה בעודו מתהלך בלבירינת בחיפוש אחר המינוטאורוס.

הוא מצא את המינוטאורוס ישן, רכן לעברו וחבט בו למוות באמצעות ידיו החשופות שכן לא היה לו כלי נשק אחר.

כאשר התאושש מהקרב, הוא עקב אחרי חוטי הפקעת ליציאה, תוך שהוא לוקח עמו את אריאדנה ואת הצעירים לספינה בחזרה לאתונה.

הם עצרו למנוחה באי נקסוס, שם איבדו את אריאדנה. יש הגורסים כי תסאוס נטש אותה שם; אחרים טוענים כי היא קיבלה מחלת ים ושחתה לחוף ועד שתסאוס הפליג, היא כבר מתה.

שתי הגרסאות מסכימות כי כאשר הפליג חזרה לאתונה, הוא שכח את הבטחתו להחליף את צבע המפרשים.

כשראה אביו של תסאוס את המפרשים השחורים, מתוך צער, קפץ מצוק לים ונהרג. הים בו התאבד נקרא מאז הים האגאי.

תסאוס נטל את המלוכה באתונה לידיו והוא היה מלך מאוד הוגן ונבון, כל האנשים היו שווים ואתונה מהר מאוד נהפכה לאחת הערים המאושרות בכדור הארץ.

שמו מופיע פעמים רבות במיתוסים על מעשיו ההרואיים, כמו הקרב נגד הקנטאורים שהיו יצורי פרא שחציים סוס וחציים אדם, כך שגופם הוא גוף של סוס וראשם, החזה שלהם וזרועותיהם הם שם של אדם, והמסע של גיזת הזהב.

תסאוס גם יצא למלחמה נגד הנשים הלוחמות המוכרות כאמזונות לאחר שלקח את אנטיופה, אחת מהאמזונות, מארצן ונישא לה והביא עמה ילד לעולם, היפוליטוס.

לאחר לידתו של היפוליטוס, האמזונות פלשו לאתונה על מנת לחלץ אותה אך נחלו תבוסה קשה על ידי תסאוס ומאז האמזונות ושום אויב אחר לא העזו לתקוף את אתונה כל עוד תסאוס בשלטון.

לאחר שאשתו האמזונה מתה, תסאוס נישא לפידרה, שנהוג לחשוב כי הייתה אחותה של אריאדנה. פידרה התאהבה בהיפוליטוס מעל הראש אך זה דחה את חיזוריה.

כתוצאה מכך, פידרה תלתה את עצמה והשאירה אחריה מכתב המאשים את בנה החורג באונס שהוביל להתאבדותה מתוך בושה, מכתב שנמצא על ידי תסאוס.

תסאוס רתח מזעם והוא פנה לפוסידון על מנת שיחסל את בנו, האל מילא את בקשת המלך.

מאוחר יותר, כאשר תסאוס גילה את האמת והבין כי הרג את בנו היחיד על לא עוול בכפו.

Theseus in Greek mythology

Theseus in Greek mythology

לאחר המקרה, גורש תסאוס מאתונה והאתונאים הכירו בו כמלך רק באופן פורמלי.

כשהבין כי לעולם לא יקבל שליטה ממשית בממלכה שוב, הוא יצא לגלות וקילל את הים האגאי. הוא הגיע לבסוף אל האי סקירוס, בו המלך ליקומדס העמיד פנים כי הוא מקבל אותו בברכה, אבל יום אחד הוא לרחת אותו אל צוקי ההרים ודחף אותו אל מותו בים.

אף אחד לא ייחס חשיבות למותו של תסאוס, אבל לאחר כל הרפתקאותיו, האורקל של דלפי הורה לאתונאים להביא את האפר של תסאוס בחזרה למדינתו.

שם, הם בנו עבורו מצבת זיכרון להנצחת זכרו של גיבורם שהגן על חסרי הישע.

הרקולס

Hercules in Greek mythology

Hercules in Greek mythology

הרקולס היה הגיבור הגדול ביותר של יוון; הוא היה מה שכל היוונים מלבד האתונאים העריצו. הוא היה בנו של זאוס ובת התמותה אלקמנה; הוא נולד כבן תמותה אך מאוחר יותר זכה למעמד של אל יווני.

שני הוריו היו נשואים לאדם אחר כאשר יצרו את הרקולס. אשתו של זאוס, הרה כעסה מאוד על הרומן והיא ניסתה להרוג את הרקולס על ידי שליחת שני נחשים ארסיים לעריסתו, כמעט מיד לאחר שזה נולד.

נסיונה נכשל שכן הרקלס נמצא לאחר מכן בעריסתו, צוחק צחוק של תינוק ואוחז נחש מת בכל יד.

לפני שהגיע לנעוריו, כבר הוכיח את עצמו כצלף חסר תקנה עם חץ וקשת, הוא היה האחד המתאבקים הטובים ביותר והיה בעל כוח על.

הוא פגש אישה בשם מגרה והשניים הביאו שני ילדים לעולם.

הרה המשיכה בקנאותה בהרקולס הצעיר והטריפה עליו את דעתו, ובתהקף זעם, הרג את אשתו ואת ילדיו.

כשהתעשת אחזו אותו חלחלה ורגשי צער. הוא התפלל לאל השמש אפולו על מנת לזכות לגאולה. על מנת לקבל מחילה על פשעיו, ניתנה לו מסכת מטלות שאם יצליח למלא אותן, נשמתו תטוהר.

הרקולס היה בעל הזכות לקבל את כס המלכות אבל הרה הערימה על זאוס כך שייעד את אאוריסתאוס לשלוט במקומו. הרקולס נשלח אל המלך אאוריסתאוס על מנת לקבל שתיים עשרה משימות לביצוע.

מטלתו הראשונה הייתה להרוג את האריה הנמאי, מדובר באריה גדול שעורו היה חסין בפני כלי נשק ושהטריד את כל נמאה במחוז ארגוליס. הרקולס דחק את האריה לפינת מערתו ונאבק בו עד למותו. לאחר מכן, פשט את עורו ויצר שכמיה מעורו וקסדה מלסתו, אותן הוא תמיד לובש.

מאוחר יותר, הרה הציבה את האריה בין הכוכבים כקבוצת הכוכבים אריה.
המלך אאוריסתאוס היה כל כך מופתע ומבועת לראות את בן דודו הרקולס חוזר בחיים ולובש את עורו של האריה שהחליט להחביא את עצמו בכד אחסון, משם הורה על מטלתו הבאה שהייתה לאתר ולחסל את הנחש המפלצתי בעל התשעה ראשים בשם הידרה.

הידרה חיה בביצות של לרנה והיה קשה להביסה מכיוון שכשאחד מראשיה נכרת, צמחו במקומו שניים אחרים. באמצעות הסיוע של איולאוס, הרקולס השתמש בענפים בוערים על מנת לצרוב את צווארי הראשים הכרתים, מה שמנע את צמיחתם מחדש. בקרב עם הידרה, מעך הרקולס בטעות סרטן ענקי שבא לעזרתה של הידרה.

מאוחר יותר, הרבה הציבה את ההידרה והסרטן בין הכוכבים כקבוצות הכוכבים הידרה וסרטן.
מטלתו השלישית של הרקולס הייתה לתפוס את האיילה מקריניאה; מדובר באיילה נקבה בעלת קרני זהב שהוקדשה לאלה ארטמיס.

הרקולס רדף אחרי האיילה במשך שנה וכשמצא אותה, כיוון את חיצו אל בין הרגליים הקדמיות של האיילה, הוא פגע בחיה מבלי שזו תדמם, ברם ארטמיס עדיין הביעה מורת רוח מההתמודדות עם החיה.

הרקולס האשים את המלך אאוריסתאוס והתחנן לארטמיס שתאפשר לו ללוות את האיילה ולהשלים את מטלתו. יתכן כי האיילה הוצבה בין הכוכבים כקבוצת כוכבים, כפי שהוצבו שאר החיות ממטלותיו של הרקולס.

המטלה הרביעית הייתה לתפוס את חזיר הבר הארימנתי בעודו החיים.

לאחר שרדף אחר חזיר הבר דרך השלג בהר ארימנתוס, הוא שבה את חזיר הבר והשיב אותו בחיים אל המלך אאוריסתאוס שהסתתר עמוק יותר בכדו נוכח המראה של החזיר הגדול.

אאוריסתאוס היה מרוצה מאוד כשחשב על המטלה החמישית; הוא היה משוכנע שהמטלה החמישית תשפיל את בן דודו הגיבור.

המטלה הייתה לנקות את רפתותיו של המלך אוגיאס ביום אחד. בבעלותו של המלך אוגיאס היו עדרי בקר רבים שהטילו את צרכיהם בכמויות כה גדולות במהלך השנים שהריח ריחף מעל כל פלופונסוס.

 

במקום לקחת את חפירה ודלי כפי שאאוריסתאוס ראה בעיני רוחו שיעשה, הרקולס היטה את כיוון הזרימה של שני נהרות אל תוך האורוות והם עשו את העבודה מבלי שהרקולס יצטרך להתלכלך.

אולם, היות שדרש מאוגיאס תשלום עבור עבודתו, אאוריסתאוס סירב להחשיב את זה כמטלה שבוצעה כהלכה.

המטלה השישית הייתה להניס את הציפורים מסטמיפליה שגרו בביציה ליד אגם סטימפלוס בארקאדיה. הציפורים הללו ניזונו מבשר אדם והרגו אנשים עם נוצות המתכת שלהן.

הרקולס לא היה יכול לגשת אל הציפורים הגדולות כדי להילחם בהן היות שהקרקע הייתה טובענית מכדי לשאת את משקלו ומלוכלכת מדי מכדי לפלס בה את דרכו.

האלה היוונית אתנה נתנה לו קסטנייטות מוזהבות שרעשן שגרם לציפורים לעוף וברגע שהן היו באוויר, השמיד אותן הרקולס באמצעות חציו.

המטלה השביעית הייתה לתפוס את השור שהמלכה פסיפאה, אשתו של המלך מינוס, התאהבה בו עבר והביאה עמו לעולם את המינוטאורוס, אותו הרג תסאוס.

על אף שאש נפלטה מלועו של השור, הרקולס הצליח להכניע אותו והשיבו בחזרה אל המלך אאוריסתאוס.

לאחר מכן, נדרש הרקולס להשיב את הסוסות של דיומדס. הסוסות ניזונו מבשר האורחים חסרי המזל של דיומדס.

הוא הצליח ללכוד אותן וברגע שהביאן אל המלך אאוריסתאוס, זה שחרר אותן והן לבסוף נאכלו על ידי חיות טרף בהר אולימפוס.

המטלה התשיעית הרחיקה את הרקולס עד לעיר האמזונות; הוא נשלח להביא את החגורה של מלכתן, לבקשתה של בתו של אאוריסתאוס. האמזונות היו נשים לוחמות שהמציאו את אמנות הלחימה תוך רכיבה על סוסים.

תסאוס סייע להרקולס במשימתו, הוא הצליח להשיג את החגורה ותסאוס חטף נסיכה אמזונה.

המטלה העשירית הייתה לגנוב את עדר הבקר של גריאון שהיה ענק בעל שלושה גופים דבוקים וארבע כנפיים שגר האי האדום, אריתיה, המוכר כיום כספרד.

כלב השמירה בעל שני הראשים, אורתוס רדף אחר הרקולס כשזה עזב עם עדר הבקר אבל הרקולס הרג אותו על ידי חבטה אחת עם אלת העץ, אותה הוא נשא למטלת תפוחי ההספרידות שהייתה מטלתו האחת עשרה.

ההספרידות היו נימפות, שבידיהן הפקידה הרה כמה תפוחים שקיבלה כמתנת חתונה.

לאדון, דרקון בעל ראשים רבים, הגן על המערה בה הוחבאו התפוחים. קודם לכן, נאמר להרקולס שהוא יזדקק לסיועו של טיטאן בשם אטלס.

אטלס שמח מאוד לסייע והוא הראה להרקולס את המערה בה הוחבאו הפירות. הרקולס הרג את הדרקון באמצעות חיצו מעבר לחומת הגינה וגנב את התפוחים.

מטלתו האחרונה של הרקולס הייתה להביא את כלב הציד קרברוס מהאדס, ממלכת השאול. הרקולס איים על כארון השייט שיעביר אותו לצד השני של נהר השאול המפורסם, סטיקס.

לאחר מכן, הוא נתקל באתגר הגדול יותר, קרסרוס, לכלב היו ראשים רבים, שיניים חדות, נחש שימש לו כזהב ונחשים נוספים צמחו מגבו.

הרקולס חנק את קרברוס וגרר אותו חזרה לטירינס, שם הרוויח ביושר את הכבוד עבור השלמת המטלה האחרונה.

במהלך מילוי שתיים עשרה המטלות, הרקולס מצא זמן להינשא מחדש. הפעם, הוא נישא לאישה בשם דיאנירה.

אהבתם של דיאנירה והרקולס הסתיימה בשל התערבות ממלכת האלים היווניים. בלא יודעין, דיאנירה העניקה לבעלה גלימה שהייתה מכוסה בשיקוי אהבה.

היא חשבה שאם תיתן את הגלימה לבעלה, הוא יאהב אותה לעד. בפועל, הגלימה הייתה ברעל שצרב את עורו של הרקולס עד שהוא נאלץ להתאבד. הרקולס ביקש להקים מדורה, אליה הוא קפץ ושרף עצמו בעודו חי.

זאוס צפה התרחשות וביקש את מחילתה של הרה, וזו הסכימה. לאחר מכן, הוא הפך את בנו הרקולס לבן אלמוות והרקולס נשלח לאולימפוס לבלות את שארית חייו.

אטאלנטה

Atalanta in Greek mythology

Atalanta in Greek mythology

אטאלנטה הייתה בתו של אייסוס ובלידתה, אביה היה מאוכזב שכן רצה בן ולא בת ולכן הפקיר אותה בטבע.

היא שרדה על ידי דובה שמצאה אותה והיניקה אותה ולאחר מכן, אומצה על ידי ציידים שראו אותה במקרה. היא נהפכה לציידת ארקאדית משובחת והייתה מקודשת לאלה ארטמיס.

היא נדרה לאלה כי תשמור על בתוליה. היא הייתה מאוד זריזה והשאירה אבק לגברים שניסו להתחרות בה, ופעם אחת, היא ניצחה את המלך פלאוס, שמאוחר יותר הביא לעולם את אכילס, במהלך המשחקים שנערכו לכבוד המלך.

היות שחיה, גדלה וצדה בטבע, היא הייתה תמיד מוכנה להגן על עצה ולמשל, כאשר שני קנטאורים ניסו לאנוס אותה, היא ירתה בהם והרגה את שניהם. היא השתתפה במסע של גיזת הזהב ותמיד הייתה הראשונה להקיז דם בכל מצוד.

מאוחר יותר, אטאלנטה התאחדה שוב עם אביה אשר התעקש כי היא תינשא. היא הסכימה אך התנתה את נישואיה בכך שמי שירצה להינשא לה ייאלץ לנצח אותה התחרות ריצה, ואם מישהו ינסה ויפסיד, הוא יוצא להורג.

אולם, היפומנס ביקש את הסיוע של האלה אתנה וזו נתנה לו שלושה תפוחי זהב שעליו להשליך מול אטאלנטה במהלך המירוץ.

כאשר אטאלנטה התכופפה להרים את תפוחי הזהב, היא האטה, מה שאפשר לו לנצח בתחרות. נישואים היו קצרים שכן היפומנס לא שילם לאפרודיטה את גמולה ולפיכך, הוא ואטאלנטה נהפכו לאריות.

11. מלחמת טרויה

The Trojan war Greek mythology

The Trojan war Greek mythology

 

אלפי שנים לפני הספירה, הייתה עירה עשירה ועוצמתית בקצה המזרחי של הים התיכון. שמה של העיר היוונית הזו היה טרויה והיא נותרה מפורסמת עד היום.

הסיבה לתהילתה היא מלחמה המגוללת באחד מהשירים היוונים הארוכים ביותר, האיליאדה.
המייסד של טרויה היה אילוס.

בנו של אילוס, לאומדון ירש אותו. אולם, לאומדון נהרג על ידי הגיבור הגדול הרקולס ובנו, פריאמוס ירש אותו. מלחמת טרויה התרחשה בעת שלטונו של פריאמוס.

הסיבה למלחמה הייתה מחלוקת בין שלוש אלות יווניות קנאיות.

אלת המריבות הנבזית, אריס, רטנה על כך שהייתה לא אהובה בקרב אלי האולימפוס וכך על מנת ליצור מהומה, הטילה תפוח זהב באוויר בחתונתם של המלך פלאוס ונימפת הים תטיס, ועליו היו שלוש מילים, עבור היפה מכולן.

כל האלות שנכחו בטקס חפצו בתפוח הזה אבל המועמדות האחרונות היו: אפרודיטה, אתנה והרה.

שלוש האלות היווניות ביקשו מזאוס שישמש כשופט ביניהן אבל זאוס בחכמתו הרבה סירב לכל קשר עם העניין.

הוא ייעץ להן ללכת להר אידה, ליד טוריה, שם הן מצאו נסיך צעיר בשם פאריס שבאותו הזמן טיפל בכבשה של אבין. הוא היה שופט יופי מעולה.

פאריס, על אף שהיה נסיך, מונה על ידי אביו פריאמוס לבצע עבודה של רועה היות שמלך טרויה הוזהר כי יום אחד, בנו ימיט הרס על מדינתו.

באותו הזמן, פאריס גר עם נימפה חביבה בשם אוינונה. הוא היה בהלם כאשר שלוש האלות הופיעו בפניו וביקשו ממנו לשפוט את יופיין. כל אחת מהאלות ניסתה לשחד אותו עם הצעות מפתות.

הרה הבטיחה לו להיות השליט של אירופה ואסיה, אתנה הבטיחה כי הוא יוביל את הטרויאנים לניצחון מול היוונים ויחריב את יוון, אפרודיטה הבטיחה לו את האישה היפה ביותר בעולם.

פאריס היה חלש ופחדן קמעא, אז הוא נתן את תפוח הזהב לאפרודיטה. קביעתו של פאריס עודנה מוכרת כסיבה האמיתית למלחמת טרויה.

הבת של זאוס ולדה, הלנה הייתה האישה היפה בעולם; היא הייתה אחותם של קסטור ופולוקס. הלנה הייתה נשואה למנלאוס, מלך ספרטה ואחיו של אגממנון.

אפרודיטה הובילה את פאריס ליוון, למקום בו גרו הלנה ומנלאוס, וביקשה מקופידון שיירה אחד מחצי האהבה שלו אל ליבה של הלנה. מנלאוס והלנה קיבלו את פאריס באדיבות כאורחם והצדדים התחייבו לסייע ולא לפגוע האחד בשני.

פאריס הפר את ההתחייבות כאשר חטף את הלנה והוציא אותה מיוון.

כאשר מנלאוס חזר וראה כי הלנה נעלמה, הוא גייס את כל יוון לסייע לו.

כל היוונים מלבד אכילס, בנו של פלאוס ואודיסאוס, מלך האי איתקה, הסכימו בחפץ לב לסייע למנלאוס להשמיד את טרויה. אודיסאוס העמיד פני משוגע ונמצא על ידי השליח חורש שדה עם מלח במקום עם זרעים.

השליח השליך את בנו הצעיר של אודיסאוס לפני המחרשה וכאשר אודיסאוס, הטה את המחרשה, השליח הבין שהוא אינו משוגע והוא אולץ לחבור לשאר היוונים בקרב.

אמו של אכילס מנעה ממנו לצאת למלחמה שכן ידעה שהוא נידון למות בטרויה; היא הלבישה אותו כנערה ושלחה אותו בהסוואה לחצרו של ליקומדס להסתתר בין בנותיו.

כאשר השליח הגיע, הוא ראה את הנערות מתפעלות מתכשיטים בעוד נערה אחת התפעלה מחרבות ופגיונות, בעקבות זאת זהותו נחשפה והוא אולץ לחבור ליוונים.

כעת כששני הגיבורים הגדולים הללו הצטרפו לצבא היווני, הם יצאו לקרב כאשר מנהיגם הוא אגממנון, אחיו של מנלאוס. אגממנון העלה קורבנות לכל האלים מלבד ארטמיס, כאשר הם העלו קורבן לאפולו, קלכס הודיע למנהיגים כי המלחמה תימשך עשר שנים.

לפני שהצי הפליג לטרויה, הם הגיעו לאאוליס, מום עם רוחות חזקות וזרמים מאוד מסוכנים. המשך ההפלגה לא היה אפשרי עבורם שכן הרוח הצפוני המשיכה לנשב יום אחרי יום.

הצבא היווני היה מיואש. לבסוף, החוזה קלכס הצהיר כי יש בידיו מסר מהאלים. ארטמיס כעסה מאוד על אגממנון על כך שלא הקריב עבורה קורבן וכך דרשה ממנו להעלות כקורבן עבורה את בתו היחידה, איפיגניה.

אגממנון נעתר לדרישה שכן המוניטין שלו מול הצבא היה על הפרק. הוא שלח לקרוא לה בתואנה כי הוא סידר עבורה נישואים עם הגיבור הגדול, אכילס.

כאשר איפיגניה הגיעה מוכנה לחתונה, היא נישאה למזבח של אפרודיטה ושם הרגו אותה. ברגע שהיא מתה, הרוח הצפונית הפסיקה לנשוב וחיש מהר, הגיע הצבא לטרויה. היה להם צבא חזק אבל הטרויאנים היו חזקים גם הם.

במשך תשע שנים, מאזן הניצחון השתנה, פעם לטובת היוונים ופעם ולטובת הטרויאנים. מריבה התלקחה בין אכילס ואגממנון ולמשך זמן מה נדמה כי ניצחונם של הטרויאנים מובטח.

המריבה הייתה שוב סביב בחורה צעירה בשם כריסאיס, אותה שבה אגממנון בעוד אביה דרש את השבתה.

אביה התפלל לאפולו כי יחזיר אותה וזה ירה חצים קטלניים על היוונים מבלי שהם הבינו את הסיבה ורבים מהם נהרגו.

לבסוף, אכילס כינס את כל הצבא ואמר להם שהם לא חזקים דיים על מנת להילחם גם בטרויאנים וגם באלים וניסה להבין מה הרגיז את אפולו. קלכס החוזה ידע מה קרה אבל הסכים לדבר רק אם אכילס יבטיח כי יגן עליו.

קלכס הצהיר שיש להחזיר את כריסאיס לאביה על מנת להגיע לשלום עם האלים. אגממנון נאלץ להסכים שכן הופעל עליו לחץ רב מטעם הצבא. הוא השיב את כריסאיס ובמקומה לקח את שבויית המלחמה של אכילס, בריסאיס.
אכילס נשבע כי אגממנון ישלם מחיר כבד על המעשה הזה.

באותו הלילה, אמו של אכילס, תטיס הופיעה בפניו ובעודה כועסת כמוהו, אמרה לו כי עליו להפסיק לסייע ליוונים.

לאחר שהעבירה לו מסר זה, עלתה לראש האולימפוס על מנת לבקש מזאוס להעניק את הניצחון לטרויאנים. זאוס נעתר לבקשתה ותמך בטרויאנים ברם אשתו הרה העדיפה כי היוונים ינצחו את המלחמה.

זאוס לא היה יכול לסרב לתטיס אבל הרה הבינה על מה השניים שוחחו והחלה לרקום תכניות באמצעותן תוכל לסייע ליוונים.

התוכנית שרקם זאוס הייתה די פשוטה – הוא ידע כי היוונים היו חלשים כשאכילס לא לצידם ולכן העביר לאגממנון מס בחלומו המבטיח לו ניצחון במלחמה אם יעז לתקוף. בעוד אכילס נותר אוהלו, התרחש קרב אכזרי, הקשה מבין כל הקרבות עד אותו הזמן.

על גבי החומות של טרויה, ישבו המלך פריאמוס ועוד כמה זקנים בעלי חכמת קרב וצפו במתרחש. במרחק לא רב מהם הייתה הלנה, היא הייתה הסיבה לכל מרחץ הדמים וההרוגים אבל הזקנים הביטו בה ולא האשימו אותה בדבר.

הם חשבו לעצמם כי כל גבר צריך להילחם על יופי שכזה.

למרבה תדהמתם, הקרב הפסיק וניכר כי התקבלה החלטה מכרעת לאפשר לשני הגברים, סביבם התנהלה המלחמה, להילחם האחד בשני.

פאריס היה הראשון להכות אבל מנלאוס תפס את החנית שבמגן שלו והשליך אותה על חניתו.

לאחר שנאבקו במשך זמן מה, מנלאוס הצליח להשתלט על קסדתו של פאריס והקרב היה מסתיים במותו של פאריס באותו הרגע אילולא התערבותה של אתנה.

היא לא רצתה שהמלחמה תסתיים עד שכל טרויה תושמד ולכן היא השיבה לפאריס את קסדתו וברחה אל תוך ההמון.

מנלאוס נעמד ודיבר אל שני הצבאות. הוא דרש כי הלנה תושב אליו והטרויאנים כמעט והסכימו עד שאחד הטרויאנים ירה חץ לעבר מנלאוס אשר אמנם פצע אותו קל מאוד אבל המהלך הוביל להתחדשות הלחימה.

בצד היווני, בהיעדרו של אכילס, שני הלוחמים הטובים ביותר היו איאס ודיומדס אשר הרגו טרויאנים רבים באותו היום.

הלוחם הטרויאני הטוב ביותר, אחרי הקטור, היה הנסיך איניאס שהיה על סף מוות מידיו של דיומדס. איניאס היה בנו של אפרודיטה וכאשר זו ראתה כי בנה פצוע בשדה הקרב, היא נחלצה לעזרתו. דיומדס ידע כי אפרודיטה פחדנית קמעא ובחר לזנק עליה ופצע אותה בידה.

איניאס נפל מידיה והיא שבה לאולימפוס מייבבת. זאוס הזכיר לה שהיא אלת האהבה והאדיבות ולא אלת המלחמה. על אף שאמו נכשלה בניסיונה להצילו, איניאס לא נהרג. אפולו עטף אותו בענן ושלחו לאתר הקדוש בטרויה, פרגאמוס, שם ריפאה ארטמיס את פצעיו.

דיומדס המשיך להילחם ונתקל בהקטור שלצערו, היה מלווה בארס, אל המלחמה המוכתם בדם שנלחם עבורו.

דיומדס זעק לעבר היוונים לסגת באיטיות כשפניהם מופנים לעבר הטרויאנים. לאחר מכן, הרה התרגזה.

היא רצה אל שדה הקרב ונעמדה לצד דיומדס, היא לחשה לו להמשיך את הקרב ולא לחשוש מארס. דיומדס הסתער על ארס ודקר אותו בחרבו, אתנה השיבה אותו לביתו.

ארס נאנק מכאבים בעוצמה גבוהה מכל אדם בשדה הקרב. מאחר שהיוונים התקרבו לניצחון, הקטור חזר לעיר וביקש מאמו, הקובה ואחיותיו שתקרבנה קורבנות עבור אתנה אך אתנה לא הגיבה לתפילותיהן בשל איבתה לפאריס, שכן הוא לא בחר בה.

במהלך שהותו בעיר, פגש גם את אשתו, אנדרומכה ובנו, אסטיאנקס במקדש של אתנה. אנדרומכה התחננה בפני הקטור שיישאר עמה ולא לחזור לקרב שכן שהוא שימש כאב, אם, אח ובעל עבורה היות שאיבדה את כל משפחה בקרבות.

הקטור נאלץ לשוב לשדה הקרב אחרת היו עמיתיו הלוחמים מכנים אותו פחדן והוא לא הצליח לשאת את המחשבה הזו. כשהתכופף לחבק את בנו התינוק, קסדתו המפחידה הרתיעה את אסטיאנקס והוא התרחק מאביו. הקטור צחק והתפלל לאלים כי יום אחד, בנו ייהפך ללוחם אמיץ העשוי ללא חת כמוהו. זה לא יקרה.

הקטור שב לשדה הקרב, משתוקק להילחם. באותו הרגע, זאוס נזכר בהבטחתו לתטיס לנקום את נקמתו של אכילס. הוא הורה לכל האלים להישאר באולימפוס והוא לבדו ירד לקרקע לסייע לטרויאנים.

התוצאה הייתה הרסנית עבור היוונים בעוד גיבורם היה הרחק מהם וישב לבדו באוהל, מכה על חטאו. כאשר הערב הגיע לאזור הקרב, הטרויאנים כמעט הסיגו את היוונים בחזרה לספינותיהם.

הטרויאנים צהלו באותו הלילה בעוד אגממנון היה מוכן להיכנע ולחזור ליוון. אלא שנסטור הזקן והחכם מסר לאגממנון כי אם לא היה מרגיז את אכילס, הטרויאנים לא היו מביסים אותם וכי עליו לחשוב על דרכים להתפייס עם אכילס במקום על דרכים לסגת מהקרב.

אגממנון הסכים להחזיר לו את בריסאיס בתוספפת ממון רב. הוא התחנן לאודיסאוס לקחת את הצעתו והתנצלותו לאכילס. אודיסאוס הסכים והוא יצא לדרך כשאיתו איאס ונסטור כמשלחת לאכילס.

אכילס קיבל את שלושת חבריו עם אוכל טוב ויין אבל כששמע את הצעתם, סירב מיד. הוא אמר להם שכל הזהב במצרים לא יגרום לו לשוב למלחמה והוסיף כי הוא מתכנן לחזור ליוון יחד עם עצה ידידותית עבורם לעשות את אותו הדבר.

אגממנון היה מתוסכל מאוד מתשובתו של אכילס והוא שקל בכובד ראש לסיים את המלחמה ולשוב לביתו אולם נסטור הציע לשלוח שני לוחמים לאסוף מודיעין על מנת למדוד את המורל במחנה הטרויאני. אודיסאוס ודיומדס התנדבו מיד למשימה.

 

אולם, באותו הזמן, הטרויאנים שלחו מרגל משלהם בשם דולון למחנה היווני.

אודיסאוס ודיומדס תפסו את דולון ועינו אותו עד שסיפר להם כי רזוס, מלך התראקים הגיע לאחרונה על ידי מרכבת זהב הקשורה לשני סוסים בני אלמוות עם צבאו.

מיד לאחר שדולון סיפר זאת להם, הם רצחו אותו והתגנבו לתוך המחנה התראקי ורצחו את רזוס והצבא שלו שמנה שניים עשר אנשים.

אודיסאוס ודיומדס גנבו את שני סוסי בני האלמוות וחזרו למחנה שלהם.

 

למחרת, הלחימה נמשכה. תחילה, היוונים הצליחו להדוף את הטרויאנים למשך זמן מה אבל הכף הוטתה פעם נוספת לטובת הטרויאנים. לפני שעות הצהריים, שלושה מנהיגים יוונים נפצעו, אודיסאוס, אגממנון ודיומדס.

 

הרה רתחה מזעם והערימה על זאוס על ידי כך שהתגנדרה עבורו וכאשר חיבק אותה היא מרחה עליו קצת שיקוי שינה והוא נרדם חיש מהר.

בין רגע, הוטתה הכף לטובת היוונים, איאס הטיל את הקטור על הקרקע, אבל לפני שהצליח להרוג אותו, איניאס הרים אותו והרחיק אותו ממנו. כעת כשהקטור מחוץ לתמונה, היוונים יכלו להסיג את הטרויאנים, הרחק מספינותיהם. טרויה הייתה מושמדת באותו היום אילולא התעורר זאוס.

הוא הבין את התחבולה של הרה ושלח אותה בחזרה לאולימפוס, היא זעקה לעברו כי אינה הייתה זו שסייעה ליוונים אלא היה זה פוסידון, אל הים. היא אצה חזרה לאולימפוס וזאוס פקד על פוסידון לצאת משדה הקרב לאלתר.

לאחר עזיבתו של אל הים, הכף הוטתה שוב נגד היוונים. אפולו העניק להקטור כוח נוף והיוונים ברחו כמו תרנגולות בחזרה לספינותיהם, תוך רצון נואש למות מולם בגבורה.

על אף ההגנה האמיצה של איאס על הספינות היווניות, הוא לא הצליח למנוע מהקטור לשרוף את אחת הספינות היווניות.

כאשר אכילס ראה את הספינה היוונית עולה באש, הוא הלווה לחברו היקר והאהוב, פאטרוקלוס את שריונו על מנת שיסיג את הטרויאנים מהמחנה היווני. אמנם גאוותו לא אפשרה לו להצטרף שוב ללחימה.

ברגע שהטרויאנים ראו כי פאטרוקלוס הצטרף ללחימה, הם נסוגו למחנה שלהם מאחר שחשבו כי פאטרוקלוס הוא אכילס.

במהלך הלחימה, פאטרוקלוס הרג את מלך ליקיה, סרפדון. אפולו שלח את היפנוס (שינה) ואת תנטוס (מוות) לקחת את הנפש מגופו של סרפדון ולהשיבה לליקיה על מנת שניתן יהיה לקיים הלוויה הולמת. לאחר שהניס את הטרויאנים מהמחנה היווני, פאטרוקלוס לא שב לאכילס אלא המשיך להילחם.

אפולו הלם בראשו והימם אותו, וכשהקטור מצא אותו, נואש והלום, הוא הרג אותו. לאחר מכן, הוא פשט את השריון של אכילס מעל גופו ולבש אותו בעצמו.

על אף שאיאס ומנלאוס הצליחו להשיב את גופתו של פאטרוקלוס, הלחימה האכזרית סביב גופתו נמשכה. אמנם זו הסתיימה כאשר אכילס שמע על מותו של פאטרוקלוס.

לא היה ביכולתו להצטרף ללחימה באופן מידי שכן שריונו נלקח. אתנה אמרה לו ללכת לפסגת ההר ולצעוק שלוש פעמים, על מנת שיחשבו אותו כאל השמש. כך הוא עשה והשמש בהקה מאחוריו והלחימה באותו היום הסתיימה.

למחרת, אכילס שב לשדה הקרב, מוכה צער ממותו של פאטרוקלוס ומצויד בשריון חדש שהביאה לו אמו והוכן על ידי האל הפייסטוס.

בנוסף, אמו הזהירה אותו כי אם יהרוג את הקטור, ימות הוא עצמו זמן קצר לאחר מכן.

אמנם, אכילס הבין כי גאוותו עלתה לו בחיי חברו והיה נחוש למצוא את הקטור ולהרוג אותו. באותו הבוקר, טרם החל הקרב, התגלע ויכוח בין אכילס ואודיסאוס.

אכילס סירב לאכול טרם יצא להרוג את הקטור בעוד שאודיסאוס הפציר בו לא ללכת לקרב מבלי לאכול קודם.

לבסוף, זאוס, אשר הסכים עם אודיסאוס, שלח את אתנה להזין בהיחבא את אכילס באמברוזיה.

זאוס גמר אומר לאפשר לאלים האולימפיים להגיע לקרב שוב שכן כעת הוא מילא את הבטחתו לתטיס ולא היה מעוניין כי אכילס ישמיד את טרויה באותו היום – הוא רצה להיות הפוסק האחרון בנוגע למועד השמדתה של טרויה.

אכילס גמר בליבו לנקום את מותו של חברו באותו היום על ידי הריגת טרויאנים רבים והסגתם אל העיר בתבוסה.

רק כאשר אכילס הרג את בן הזקונים של פריאמוס, פולידורוס, הופיע לפניו הקטור במטרה לנקום את מות אחיו.

אכילס היה הורג אותו בו במקום אבל זאוס לא חשב שזהו המקום או הזמן של הקטור למות אז אפולו הסתיר את הקטור בענן.

 

ליבו של אכילס התמלא זעם על כך שאויבו בן התמותה חמק ממנו אז הוא הסתער על הטרויאנים שניסו לברוח.

הוא הרג כל כך הרבה טרויאנים עד שנהר סקמנדר עלה על גדותיו מגופות ודם. התקיים מאבק נוראי של הטוריאנים להסתתר מאחורי החומות הגבוהים.

אפולו סייע לטרויאנים על ידי כך שהסווה את עצמו מה שגרם לאכילס לרדוף אחריו וכך הטרויאנים ובעלי הברית שלהם הצליחו לברוח מגורלם המר.

אכילס נתקל בהקטור מחוץ לחומות טרויה והקטור נתקף פחד והחל להימלט ממנו. אכילס רדף אחר הקטור מסביב לחומה עד שהופיעה אתנה, מחופשת לדיפובוס, אחיו של הקטור.

הקטור הפסיק להימלט כאשר ראה את אחיו היות שחשב כי ביחד יוכלו לגבור על אכילס אבל כאשר דיפובוס נעלם, הוא הבין שהאלים תמרנו אותו להילחם באכילס.

הקטור ניסה לשכנע את אכילס כי ישיב את גופתו למשפחתו אם יפסיד בקרב אבל אכילס השיב כי הוא מעדיף להאכיל את הנשרים. הקטור נקט במתקפה אמיצה מול אכילס אבל אכילס הצליח לחמוק מהחנית של הקטור ותקע את רומחו בגופו של אכילס.

לאחר מותו של הקטור, אכילס פשט את השריון שגנב מפאטרוקלוס מעל גופו וגרר את גופתו של הקטור לחלק האחורי של מרכבתו כל הדרך חזרה ליוון. בין אלו שחזו במותו של הקטור היו הוריו, המלך פריאמוס והקובה ואשתו האבלה, אנדרומכה שכעת נהפכה לאלמנה. גופתו של הקטור נשרפה והאפר נקבר בקרקע.

כעת כאשר הקטור מת, אכילס ידע שמותו מתקרב כפי שאמרה לו אמו. הוא ביצע מפגן גבורה אחרון לפני שלחימתו הסתיימה לעד.

הנסיך ממנון, בנה של אאוס, אלת השחר, הגיע מאתיופיה עם צבא גדול על מנת לתגבר את טרויה. למשך זמן מה, על אף שהקטור מת, היוונים התקשו מול הטרויאנים ואיבדו לוחמים רבים, לרבות אנטילוכוס, בנו של נסטור.

אכילס הצליח להרוג את ממנון, אבל אז פאריס ירה חץ באכילס וזאוס הנחה את החץ אל המקום היחיד בגופו שהיה יכול להרגו, העקב שלו. כשהוא מת, איאס גרר את גופתו משדה הקרב בעוד אודיסאוס הדף את הטרויאנים. האפר שלו נקבר באותו המקום של חברו היקר, פאטרוקלוס.

לאחר ההלוויה, הוחלט כי השריון של אכילס שהוענק לו על ידי אמו תטיס והוכן על ידי האל הפייסטוס, יהיה הפרס ללוחם היווני הטוב ביותר. איאס ואודיסאוס נאבקו על הזכות לרשת את השריון המופלא של אכילס.

המנהיגים היוונים החליטו להעניק את השריון לאודיסאוס. איאס רתח מזעם מהחלטת השופטים והחליט להרוג את אודיסאוס באותו הלילה. אתנה, שהייתה פטרוניתו של אודיסאוס, הכניסה דיבוק לראשו והוא החל לטבוח בעדרי כבשים, בחשבו כי מדובר במנהיגים היוונים אשר העניקו לאודיסאוס את השריון.

הוא שחט כבש גדול, אותו חשב לאודיסאוס, וכשחזר לשפיותו, היה בהלם ממה שעשה ושלח יד בנפשו עם החרב שנתן לו הקטור.

אגממנון ואחיו מנלאוס התנגדו לקבירת גופתו של איאס ורצו להשאירה לכלבים ולעורבים.

אודיסאוס שכנע את היוונים להיאבק למען קבורתו של איאס שכן חשב שזה ראוי לכבוד, ולאחר שגופתו נקברה, אודיאוס העניק את השריון לבנו של אכילס, נאופטולמוס.

ידיהם של היוונים נרפו ממותם של שניים מהגיבורים הגדולים שלהם. טרויה נראתה כעת יותר חסינה מתמיד.

החוזה היווני קלכס אמר להם כי טרויה לא תושמד אלא אם נאופטולמוס, בנו של אכילס יצטרף למלחמה וכי כי עליהם להשתמש בקשת ובחצים של הקרולס.

אודיסאוס שכנע בקלות את נאופטולמוס להצטרף למלחמה. באותו הזמן, נאופטולמוס גר עם אמו דידמיאה באי סקירוס.

 

הקשת והחצים של הרקולס באותה העת היו שייכים למלך יווני בשם פילוקטטס, אותו נטשו היוונים על האי למנוס כאשר נחש ארסי הכיש אותו והיוונים לא האמינו כי ישנו מזור לפציעה הנוראית הזו.

פילוקטטס כעס על היוונים על כך שנטשו אותו על האי ולפיכך, הוא סירב לשוב לטרויה עם היוונים.

הוא פילל למותם של אודיסאוס, אגממנון ומנלאוס שכן ראה בהם אחראים לנטישתו בלמנוס. הוא היה הורג את אודיסאוס אילולא הרקולס עצמו, כעת כאל, הגיע להצילו.

בכל אופן, אודיסאוס הצליח לבסוף לשכנע את פילוקטטס לשוב לטרויה עם היוונים והבטיח לו כי כשיגיע לטרויה, פצעיו יחלימו. ואכן, כשהגיעו לטרויה, המרפא מכאון, בנו של אסקלפיוס, ריפא אותו.

פילוקטטס החל להילחם ופצע את פאריס עם חיצו. פאריס זכר את ההבטחה של אשתו הראשונה אוינונה טרם יצא לכבוש את ליבה של הלנה.

היא הבטיחה כי תרפא אותו אם אי פעם יפצע; אולם, היא כעת נטרה לו טינה על כך שלא חזר מוקדם יותר וסירבה לרפא אותו. פאריס חזר לטרויה ושם מצא את מותו.

אוינונה התחרטה על החלטתה וחשה אל טוריה עם חשבי מרפא עבור פאריס אך זה היה מאוחר מדי וכשמצאה אותו מת, תלתה את עצמה מתוך צער.

צבא קטן נוסף הגיע לסייע לטרויה. אוריפילוס, בנו של טלפוס, סייע לטרויה נגד רצונו של אביו. הוא הרג יוונים רבים, לרבות המרפא מכאון. לבסוף, נהרג על ידי נאופטולמוס כנקמה על מותו של מכאון.

כעת כשפאריס מת, שני אחיו הלנוס ודיפובוס נאבקו ביניהם על מי יינשא להלנה. הטרויאנים בחרו בדיפובוס ואילצו את הלנה להינשא לו.
אודיסאוס לכד את החוזה הטרויאני הלנוס כשזה ניסה לברוח מטרויה ושכנע אותו לחשוף את החולשה של טרויה.

הלנוס אמר לו שלא ניתן להשמיד את טרויה עד שהפלדיום, הפסל המקודש של האלה אתנה, יוצא מתוך חומותיה של טרויה. באותו הלילה, אודיסאוס ודיומדס גנבו את הפלדיום מטרויה.

בשלב הזה, היוונים הבינו כי על מנת להחריב את טרויה, עליהם להכניס כוחות אל תוך חומותיה. אודיסאוס הגה רעיון לבנות סוס עץ ענק אשר יושאר על החוף ובתוך בטנו יסתתרו הלוחמים המובחרים של יוון בהנהגת אודיסאוס.

ברגע שהסוס נבנה, מרבית הכוחות היוונים עזבו את המחנה והפליגו אל מקום מסתור מאחורי האי הסמוך. המרגל היווני סינון הושאר מאחור על מנת לשכנע את הטרויאנים כי היוונים נכנעו במלחמה וכי עליהם לשאת את סוס העץ אל תוך טרויה כסמל לניצחונם של הטרויאנים במלחמה.

באותו הלילה, לאחר שנשאו את סוס העץ אל תוך המחנה שלהם, הטרויאנים חגגו את ניצחונם לכאורה. הלוחמים היוונים טיפסו אל מחוץ לסוס העץ ופתחו את השערים על מנת לאפשר לשאר הצבא היווני להיכנס לעיר. קרב עצום התפתח באמצע הלילה בטרויה ועל אף שהטרויאנים נלחמו היטב, רבים מהם נהרגו בשעה הראשונה של הלחימה.

רק שני מנהיגים טרויאנים שרדו. האחד הוא אנטנור ומשפחתו שזכו להגנתם של מנלאוס ואכילס היות שנתן להם עצה טובה לפני תחילת המלחמה.

המנהיג הטרויאני השני ששרד היה איניאס, בנם של אפרודיטה ואנכיסס אשר נסוג עם משפחתו מטרויה והיגר לאיטליה.

כשעלה השחר, טרויה הייתה הרוסה עד היסוד.

נאופטולמוס הר את פריאמוס, מנלאוס ואודיסאוס הרגו את בעלה החדש של הלנה, דיפובוס ואת אסטיאנקס, וכל הנשים הטרויאניות שועבדו למנהיגים היוונים. נאופטולמוס שעבד את אנדרומכה, אגממנון שעבד את קסנדרה ואודיסאוס שעבוד את הקובה.

12. אודיסאוס

Odysseus

Odysseus

לאחר שהעיר טרויה הושמדה, היוונים חגגו את ניצחונם זמן רב.

הם שכחו שהניצחון נבע מתמיכתם של האלים ולא העלו עבורם קורבן. האלים רטנו על כך והחליט להעניש אותם.

בדרכם חזרה ליוון, אגממנון כמעט איבד את כל ספינותיו, מנלאוס נסחף למצרים על ידי הרוח החזקה וחלק מהצבא טבע בים. אודיסאוס אמנם לא נהרג ולא סבל כמו שאר היוונים אבל הוא סבל לאורך יותר זמן.

נגזר עליו לנדוד עשר שנים נוספות לאחר נפילתה של טרויה עד שהגיע לביתו. המצב באי איתקה, שם נמצא ביתו, התדרדר עד מאוד בהיעדרו. הסברה השלטת הייתה כי הוא מת ורק אשתו פנלופה ובנו טלמאכוס עדיין קיוו כי ישוב.
כל האנשים באיתקה סברו כי פנלופה היא אלמנה וכי עליה להינשא שוב. גברים הגיעו מאיים סמוכים על מנת לזכות באהבתה של פנלופה אבל אותה זה לא עניין במיוחד.

הם היו כולם חמדנים ויהירים שעברו לגור בביתו של אודיסאוס, שחטו את המרעה שלו, שתתו את היין שלו, שרפו את העצים שלו, חילקו הוראות למשרתיו ובנוסף לכל אלו, חיזרו אחר אשתו.
טלמאכוס תיעב גם הוא את הגברים שכן הם ביטלו אותו והתעלמו ממנו.

הגברים התעקשו לא לעזוב עד שפנלופה תינשא לאחד מהם. פנלופה וטלמאכוס היו נואשים שכן היו רק שניים מהם אבל המוני גברים. פנלופה קיוותה לשחוק אותם – היא סיפרה להם כי היא לא יכולה להינשא עד שתסיים לרקום רדיד יפה עבור אביו של אודיסאוס, לארטס הישיש, נגד הגעת יום מותו. הגברים נאלצו להסכים לתנאי עבור מטרה דתית שכזו; הם הסכימו להמתין עד שתשלים את אריגת הרדיד.

פנלופה פרמה במהלך הלילה את מה שהספיקה לרקום ביום. אחד ממשרתיה סיפר לגברים על תרמיתה והם תפסו אותה בשעת מעשה. לאחר שגילו על התעלול שלה, הם נעשו עקשניים יותר וחייה נעשו אף יותר קשים. כך נותרו העניינים עד שנת הנדודים העשירית של אודיסאוס.

אתנה, אשר הענישה את אודיסאוס והוליכה אותו שולל, מחלה לו כעת והייתה מוכנה לסייע לו לשוב לאשתו הנאמנה, פנלופה.

היא הביאה את המקרה המצער של אודיסאוס בפני האלים, בהיעדרו של פוסידון. היא הסבירה כי אודיסאוס היה אסיר על אי שנשלט על ידי הנימפה, קליפסו שהתאהבה בו ולא התכוונה לשחרר אותו.

אודיסאוס קיבל יחס טוב מקליפסו אבל ליבו התגעגע הביתה, לאשתו ולילדיו.

ליבם של האלים האולימפיים נכמר למשמע הסיפור של אודיסאוס, וזאוס שלח את הרמס לקליפסו על מנת לשחרר את אודיסאוס ולאפשר לו להתחיל את מסעו חזרה.

אתנה הייתה מרוצה מתוצאות הפגישה אבל גם לה היו תכניות משלה.

היא מאוד חיבבה את טלמאכוס, לא רק מפני שהיה בנו של אודיסאוס אלא בגלל שהיה עלם פיקח, חכם ומסתורי. לא הגיע לו להישאר באיתקה ולצפות במחזרים של אמו ולכן, אתנה התחפשה לקבצנית ישישה וירדה לאיתקה.

כשהגיעה לשערי אחוזתו של אודיסאוס, טלמאכוס ראה את הזרה והציע לארח את אתנה בביתו. כאשר השניים ישבו לסעוד, טלמאכוס גולל בפני הזרה על התרחשות חייו.

בכלל זאת, הוא סיפר לה כי אינו יודע את מקום הימצאו של אביו, וכי הבית מוצף במחזרים המבקשים את ידה של אמו.

אתנה ייעצה לטלמאכוס להרחיק את הגברים ולאחר מכן להפליג על מנת לגלות מה עלה בגורלו של אביו.

היא סיפרה לו כי אביו שרד את מלחמת טרויה וכי עליו לאתר את מנלאוס ואת אגממנון, שכן סביר מאוד כי הם ידעו דבר על מקום הימצאו. כשהיא עזבה, טלמאכוס חש בשינוי מתחולל והבין כי הזרה הייתה אלה.

למחרת, הוא כינס מועצה ובה סיפר לגברי איתקה על תכניותיו וביקש מהם לסייע לו לבנות ספינה גדולה שתאויש עשרים שייטים. הוא התחנן בפני המחזרים שיניחו לאמו עד שישוב עם חדשות בנוגע לאביו.

בתגובה, הם העליבו אותו והקניטו אותו, וכן האשימו את פנלופה על כך שטרם בחרה אחד מהם לנישואים.

הם סירבו לסייע לו לבנות את הספינה והבהירו לו כי הוא לא יוצא לשום מסע. טלמאכוס עזב את הגברים במפח נפש והלך לאורך חוף הים תוך תפילה לאתנה.

 

Athena in Greek mythology

Athena in Greek mythology

 

אתנה שמעה את תפילתו ושבה אליו שוב, הפעם מחופשת בדמותו של מנטור, אשר היה חברו המהימן ביותר טוב של אביו. היא עודדה אותו לפעול והבטיחה לו כי ספינתו תיבנה וכי היא עצמה תחבור אליו.

טלמאכוס חזר לביתו על מנת להתכונן למסע. הוא חיכה לשעת החשכה בה כולם בבית ישנו, ירד לספינה בה חיכה לו מנטור (אתנה), ונסע לכיוון פילוס, ביתו של נסטור הקשיש.

הם איתרו את נסטור ובניו על החוף בעודם מעלים קורבן לפוסידון. הם זכו לקבלת פנים נאה ברם לנסטור הקשיש לא היה מידע מחדש לגבי גורלו של אודיסאוס שכן לא שמע עליו דבר מאז סיום מלחמת טרויה.

נסטור המליץ לטלמאכוס לבקר את מנלאוס, אשר נסחף אל מצרים טרם הצליח להגיע לביתו. הוא הציע לו את מרכבתו כאמצעי הגעה לספרטה ואת ליווי בנו שהכיר את הדרך; טלמאכוס הסכים להצעה ויצא למחרת אל עבר ארמונו של מנלאוס בספרטה עם בנו של נסטור.

כאשר הגיעו לספרטה, התקבלו בברכה בארמונו של מנלאוס – הם רחצו באמבטיות הכסופות של הארמון ולאחר מכן המשרתות עיסו את גופם עם שמנים ארומטיים.

שולחן עשיר במזון נפרש עבורם והם סעדו יחד עם מנלאוס. זה סיפר להם על הגבורה והאצילות של אודיסאוס, מה שגרם לטלמאכוס למחות דמעה.

הוא טרם סיפר למנלאוס על דבר זהותו אך מנלאוס כבר שיער זאת לבדו. בעודם סועדים, הלנה נכנסה לחדר; היא זיהתה את טלמאכוס מיד בשל הדמיון הרב לאביו, וקראה לו בשמו.

בנו של נסטור אישש בפני מנלאוס את זהותו של טלמאכוס כבנו של אודיסאוס והוסיף כי הם הגיעו על מנת לברר אם בידיו מידע בנוגע לגורל אודיסאוס.

מנלאוס גלל בפניהם את סיפורו על כיצד פוסידון העניש אותו וסחף אותו למצרים. כל המזון והשתייה שהיו ברשותו אזלו אך נימפת ים מצאה אותו ונכמרו רחמיה. היא אמרה לו כי אביה, אל הים פרוטאוס, מכיר דרך מילוט מהאי פארוס.

אולם, על מנת שאביה יגלה לו את הדרך, עליו לחטוף אותו ולהחזיק אותו עד שיסכים לספר לו. זוהי משימה קשה שכן מדובר באל ים אך מנלאוס עבר אותה בהצלחה ובנוסף, גם שמע מאל הים כי אודיסאוס מוחזק באי על ידי הנימפה קליפסו וכי הוא שקוע בדיכאון עקב געגועים לביתו.

מאז, לא שמע מנלאוס דבר אודות אודיסאוס היות שהם עזבו את טרויה לפני עשר שנים. הרגע שמנלאוס הזכיר את טרויה, הם החלו להתייפח, טלמאכוס עבור אביו, בנו של נסטור עבור אחיו, מנלאוס עבור כל הגיבורים האמיצים שחייהם קופחו, אך לא היה ברור עבור מי הלנה בוכה. הגברים הצעירים ישנו בנוחות בארמונו היוקרתי של מנלאוס עד עלות השחר.

בד בבד, הרמס העביר את הוראתו של זאוס לקליפסו. היא מצדה לא קיבלה את הבשורות בהבנה שהרי היא הצילה את חייו של אודיסאוס כשספינתו נהרסה מרחק קצר מהאי שלה, וכן היא טיפלה בו ואהבה אותו מאז.

מצד שני, היה לה ברור שלא כדאי לה להפר את הוראותיו של זאוס, אז היא הלכה לצוק שם ידעה כי תמצא את אודיסאוס, משקיף אל הים ומפנטז על איתקה, פנלופה וטלמאכוס.

כאשר סיפרה לו כי היא מתכוונת לשחרר אותו לדרכו, אודיסאוס היה משוכנע כי היא מתעתעת בו. היא העניקה לו בולי עץ ומסמרים על מנת שיוכל לבנות רפסודה, יחד עם אוכל ומזון למהלך ההפלגה.

אודיסאוס שט על הרפסודה במשך שמונה עשרה ימים, ללא רגע אחד של שינה. הים היה רגוע במשך המסע ולבסוף הוא ראה פסגה של הר גבוה והבין כי הוא קרוב ליבשה.

באותו הרגע, פוסידון ראה אותו והבין מה האלים עשו. הוא זימן את כל הרוחות האלימות ושחרר אותן, וכן כיסה את כל הים והיבשה בענני גשם. כאשר הרפסודה התהפכה מתחתיו, אודיסאוס ראה את המוות שלו מתקרב שוב.

למזלו, לאחר שהתעלף, אלת ים הייתה בקרבת מקום ומשתה אותו מן המים כמו שחף. היא הביאה אותו למים הרדודים של אי סמוך. כאשר אודיסאוס התעורר, הוא היה עירום ורעב עד מאוד ולא היה לו מושג היכן הוא נמצא, אולם אתנה סידרה הכול עבורו.

האי היה שייך לפאיאקים, אשר היו אנשים אדיבים ושייטים מעולים. מלכם אלקינואוס היה אדם נבון ואפשר לאשתו ארטה לקבל החלטות חשובות עבורו. לשניים הייתה ילדה שטרם נישאה בשם נאוסיקה.

מאחר שנאוסיקה הייתה אמונה על מטלות הבית, היא הייתה בנהר מכבסת בגדים ורוחצת כאשר ראתה את אודיסאוס. חברותיה ברחו בבהלה כאשר ראו את האדם הזר, נאוסיקה נעצרה ואודיסאוס פנה אליה.

היא סיפרה לאודיסאוס על מקום הימצאו של אביה, נתנה לו כמה בלואים על מנת שיכסה את עצמו והראתה לו את הדרך לארמון של אביה שם אמרה לו כי יתקבל בסבר פנים יפות שכן הפאיאקים מתייחסים לזרים בכבוד ובאדיבות.

אולם, היא לא רצתה ללוות אותו שכן חששה מהמסקנות שיסיקו אם תיראה לצד גבר זר וגבוה כמוהו.

אודיסאוס כיבד את הגיונה של הנערה הצעירה ועקב אחריה מרחוק אל ארמון אביה. כשנכנס לבית, ירד על ברכיו והתחנן בפני המלכה ארטה לעזרתה.

המלך הרים אותו חיש מהר מברכיו, ארגן עבורו סעודה עשירה, בגדים חדשים ומיטה נוחה לישון בה. בנוסף, הוא הבטיח לו כי ספינתו תיקח אותו לביתו ונמנע מלשאול את הזר בנוגע לזהותו.

בבוקר שלמחרת, בנוכחות כל המנהיגים הפאיאקים, החל אודיסאוס לגולל את סיפורו; הוא החל עם הפלגתו מטרויה והסערה שהכתה בספינתו. הוא, יחד עם אנשיו וספינתו, הפליגו בים במשך תשעה ימים ותשעה לילות עד אשר הגיעו אל האי של אוכלי הלוטוס.

שם, על אף הרעב והצימאון הרב, הם נאלצו לעזוב במהרה שכן הם נאלצו לאכול מזון שהופק מהפרח באותו האי, ואלו אשר אכלו ממנו איבדו את כמיהתם לשוב לביתם.

לא נותרה ברירה אלא לגרור אותם ולקשור אותם לספינה שכן הם זעקו ללא הרף כי ברצונם להישאר על האי ולאכול מהפרח המתוק לעד.

ההרפתקה הבאה שלהם הייתה עם הקיקלופ פוליפמוס, שם איבדו רבים מאנשיהם וניקרו את עינו היחידה של הקיקלופ.

בשלב זה, פוסידון נעשה כועס אף יותר על אודיסאוס שכן פוליפמוס היה בנו ובאותו הרגע נשבע כי אודיסאוס יגיע לביתו לאחר זמן ממושך ותלאות רבים, בהם יאבד את כל אנשיו.

אותו כעס של פוסידון ליווה את אודיסאוס במשך עשר שנים. מאי הקיקלופים, הם המשיכו אל האי של איאולוס שהיה ביכולתו לשלוט בעוצמת הרוח לפי גחמתו.

איאולוס אירח את אודיסאוס ואנשיו בלבביות וכשהגיע זמנם לעזוב, איאולוס ארז עבורם את רוחות הסערה בחמת עור והעניק אותה לאודיסאוס.

על אף שהיה מדובר בהזדמנות מעולה עבור אודיסאוס ואנשיו, כמה מהם היו סקרנים לראות מה נמצא בתוך החמת ושחררו את רוחות הסערה.

לאחר ימים של שיט מסוכן, הם ראו לבסוף יבשה, אך היה עדיף להם להישאר בתוך הסערה שכן זו הייתה שייכת ללייסטריגונים, ענקים אוכלי אדם שהשמידו את כל הספינות של אודיסאוס מלבד זו שבה שהה אודיסאוס שכן היא טרם נכנסה לנמל בעת המתקפה.

האי הבא אליו הם הגיעו היה האסון הכי נורא שהומט עליהם עד אותו הזמן. מדובר על האי אייאיה שנשלט על ידי המכשפה קירקה שהפכה כל גבר שניגש אליה לחזיר.

היא הזמינה את אנשיו של אודיסאוס להיכנס לביתה ושם הפכה אותם לחזירים והאכילה אותם בבלוטים.

למרבה מזלו של אודיסאוס, הוא ועוד כמה מאנשיו חזו במתרחש מרחוק ונמנעו מלהיכנס לבית.

הם נסו בחזרה לספינה אך אנשיו של אודיסאוס לא הצטרפו אליו שכן לא הסכימו להפקיר את אנשיו שהפכו לחזירים ולפיכך, אודיסאוס הפליג לבדו בניסיון למצוא דרך לשחרר את אנשיו מהכישוף.

במהלך הפלגתו, נתקל בהרמס שנתן לו שיקוי שיעניק לו חסינות מפני כל דבר שתציע לו קירקה לאכול או לשתות. הרמס הוסיף כי עליו לאיים להרוג אותה אם לא תסכים להחזיר את החזירים לקדמותם.

אודיסאוס חזר לאי ועשה כדבריו של הרמס. כששתה את היין שהציעה לו קירקה, היא כל כך הופתעה שלא הפך גם הוא לחזיר עד כי הציעה למלא עבורו כל בקשה.

הוא דרש ממנה להפוך את החזירים לבני אדם וכך עשתה. לאחר מכן, היא התייחסה אליהם בנדיבות ואדיבות, מה שגרם לאודיסאוס ולאנשיו להישאר על האי במחיצתה לתקופה ארוכה.

כשהגיע זמנם לעזוב, היא סייעה להם בזכות הידע שלה בכישופים ואמרה להם מה עליהם לעשות על מנת להגיע לביתם בבטחה. עליהם לחצות את שטף האוקיינוס ולעגון את הספינה בחופה של פרספונה, שם נמצאת הכניסה להאדס, אל השאול.

על אודיסאוס להיכנס אל השאול ולמצוא את רוחו של טיירסיאס, אשר היה האיש הקדוש של תבאי, שכן הוא היחיד שיכול לספר לו כיצד להגיע לביתו בחיים. על מנת לגרום לו לטיירסיאס לדבר איתו, היה עליו למלא שוחה עם דם כבשים, רק אז נפשות המתים יגיחו והוא יוכל למצוא את טיירסיאס.

אודיסאוס ביצע את המסע, מצא את טיירסיאס ושאל את החוזה שאלות רבות. נאמר לו כי הסכנה העיקרית שמצפה להם היא כי הם עלולים לפגוע בשוורי השמש כאשר יגיעו אל האי בו הם גרים. כל מי שישלח יד בשוורים הללו, יחרוץ את גורלו שהרי מדובר בשוורים הכי יפים בעולם והינם נמצאים תחת חסותו של אל השמש.

טיירסיאס הוסיף כי אודיסאוס יצליח להגיע לביתו בעמל רב ולאחר תלאות רבות. בהתאם לדבריה של קירקה, אודיסאוס ידע כי הם עומדים לחלוף על פני אי הסירנות. הסירנות היו זמרות מוכשרות שקולן שבה את הגברים וגרם להם לקפוץ מספינותיהם אל מותם.

לפיכך, אודיסאוס הורה לאנשיו לאטום את אוזניהם עם שעווה. אולם, אודיסאוס עצמו היה נחוש לשמוע אותן ולכן ביקש מאנשיו לקשור אותו עם חבלים חזקים לסיפון הספינה על מנת למנוע ממנו לקפוץ אל מותו.

כך הם עשו, הם חלפו על פני האי בבטחה אולם ליבו של אודיסאוס נאנק מכמיהה להתאבד אבל החבלים החזיקו אותו והוא ואנשיו יצאו מכלל סכנה. סכנה נוספת ציפתה להם, במיצר שבין סקילה לכריבדיס, שם חלפו הארגונאוטים.

במעבר נהרגו שישה אנשים אך אלו לא היו שורדים עוד הרבה שכן מאוחר יותר, אנשיו של אודיסאוס, על אף אזהרותיו, גוועו בערב והרגו את השוורים כאשר אודיסאוס הלך להתפלל.

כאשר אודיסאוס חזר, הוא ראה כי השוורים כבר נשחטו והבין כי אין דבר שביכולתו לעשות. כשהם עזבו את האי, חזיז ברק ניפץ את הספינה וכל הגברים טבעו מלבד אודיסאוס.

הוא נסחף בים ימים ארוכים עד שלבסוף הגיע אל החוף של האי של קליפסו, אשר התאהבה בו ושבתה אותו.

כאן סיים אודיסאוס את סיפורו והקהל נאלם דום מאחר שהיה שרוי בהלם. לבסוף, המלך אמר לאודיסאוס כי הוא בטוח כעת וכי הוא ייקח אותו לביתו בספינתו באותו היום.

בנוסף, הוא העניק לו מתנות מפוארות ונתן לו לישון במהלך ההפלגה.

כשהתעורר, הוא ישן על החוף כשחפציו לצדו, הוא לא הבין היכן הוא נמצא. אתנה הופיעה לפניו וסיפרה לו כי הוא הגיע למולדתו, מה שגרם לו לנשק את הקרקע.

היא סיפרה לו על המתרחש בביתו והבטיחה לסייע לו להיפטר מהמחזרים. אתנה שינתה את צורתו והפכה אותו לקבצן זקן על מנת שיוכל להסתובב מבלי שיזהו אותו, ואמרה לו ללכת לפגוש את רועה החזירים שלוף אומאיוס, אדם שהיה אמין ביותר ונאמן לאודיסאוס.

אודיסאוס העביר את הלילה במחיצתו של אומאיוס אשר קיבל את פניו בברכה, האכיל אותו ונתן לו את מיטתו ושמיכתו.

בתוך כך, אתנה הלכה לטלמאכוס אשר עדיין שהה במחיצתם של מנלאוס והלנה. היא אמרה לו לחזור הביתה לאמו אך טרם לכן לעבור בביתו של אומאיוס, רועה החזירים של אביו.

כאשר הגיע לאומאיוס, פגש את הקבצן הזקן ושלח את אומאיוס לבשר לאמו כי שב הביתה.

כאשר טלמאכוס שהה לבדו עם הקבצן, אתנה שינתה את צורתו של אודיסאוס לקדמותה; טלמאכוס מיד חשב שהוא מביט באל.

אודיסאוס אמר לו כי הוא אינו אל אלא אביו שחזר לביתו אחרי עשרים שנה, הם חיבקו אחד את השני בעיניים דומעות. טלמאכוס סיפר לאביו על המחזרים המטרידים אותו ואת אמו ויחד הם חשבו על תכנית לחיסול המחזרים.

הם הסכימו לשוב הביתה – אודיסאוס בדמותו כקבצן וטלמאכוס יסתיר את כל הנשקים במקום אחד שיהיה נגיש עבורו ועבור אביו בבוא העת.

כאשר אומאיוס חזר לביתו, הקבצן הזקן כבר עזב.

כאשר אודיסאוס נכנס למגוריו, ארגוס שהיה כלבו ובו טיפל לפני שעזב לטרויה, זיהה אותו וכשכש בזנבו. אודיסאוס מחה דמעה בעיניו אך לכלב לא היה כוח לגשת לאדונו והוא נפח את נשמתו.

אתנה הפצירה באודיסאוס להיכנס לארמון ולהתחנן למעט מזון מהמחזרים של אשתו.

התייחסות לא אדיבה כלפי זרים הייתה נגד דרכם של האלים ולכן הגברים נתנו לו קרום של לחם ומים. אולם, אחד הגברים, אנטינואוס סירב לאפשר לאודיסאוס לאכול והשליך עליו שרפרף אשר פגע בגבו.

התקרית עוררה זעם וחשש בקרב שאר המחזרים שכן הם ידעו כי לא אחת האלים לובשים דמות של קבצן ויורדים לקרקע על מנת לבחון את בני התמותה. פנלופה שמעה את ההמולה ונכנסה לחדר.

היא התנהגה באדיבות כלפי הזר והורתה לשפחתה הישישה אוריקליאה לרחוץ את רגליו של הקבצן ולסכות אותם בשמן.

אוריקליאה הייתה מטפלתו של אודיסאוס מינקותו ובעודה רוחצת את רגליו, היא הבחינה בצלקת מעל ברכו של הגיבור. הצלקת נוצרה כאשר הותקף בניסיון לצוד חזיר בר בצעירותו.

אוריקליאה הבינה מיד כי מדובר באדונה ואימצה אותו לחיקה. אודיסאוס היסה אותה על מנת שלא תשבש את תכניותיו.

בבוקר למחרת, המחזרים חזרו לארמון גסי רוח מתמיד אבל במהלך הלילה, פנלופה חשבה על תכנית.

היא מצאה חץ וקשת שהיו שייכים לאודיסאוס ביודעה כי רק אודיסאוס מסוגל לתפעל אותם. היא הודיעה למחזרים כי תינשא לאיש שיצליח לירות חץ דרך שתיים עשרה טבעות.

טלמאכוס זיהה באתגר של אמו הזדמנות עבורו ועבור אביו והוא התעקש להיות הראשון לנסות לירות את החץ.

יתכן כי היה מצליח אילולא אודיסאוס היה מסמן לו לחדול ממאמציו. לאחר שוויתר, המחזרים ניסו את מזלם אחד אחרי השני, אבל הקשת הייתה קשיחה מדי והם לא הצליחו לדרוך אותה.

אודיסאוס ידע כי אף אחד מהמחזרים לא יעמוד באתגר, יצא לחצר עם טלמאכוס ואמר לבנו לסגור את כל הכניסות והיציאות בארמון ולהורות לשפחה הישישה שלו אוריקליקה לנעול את כל המשרתות בחדר.

כאשר נכנס אודיסאוס לאולם הסעודה וחזה באחרון המחזרים נכשל באתגר, אודיסאוס התעקש להשתתף באתגר אך המחזרים התנגדו לכך. למרות זאת, פנלופה טענה כי יש לאפשר לזר לנסות.

אומאיוס העביר לאודיסאוס את הקשת והחצים והוא בחן אותם זמן מה טרם שיגר את חצו הראשון דרך שתיים עשרה הטבעות.

טלמאכוס, כעת חמוש, נעמד לצד אביו בעוד האחרון ירה חץ שני אל עבר צווארו של אחד המחזרים. המחזרים קפצו בבהלה וחיפשו אחר נשקם ללא הועיל.

אודיסאוס וטלמאכוס הרגו במהרה את שאר המחזרים, מלבד אחד מהם אשר היה איש דת והתייחס לאודיסאוס באדיבות, אפילו כשהיה זר.

המשרתות אשר התרועעו עם המחזרים נתלו בחצר, בעוד טלמאכוס הורה על יתר המשרתות לנקות את אולם הסעודה מגופותיהם של המחזרים.

הקרב או הטבח הסתיים כעת; המשרתות אימצו את אודיסאוס לחיקן בעוד אוריקליקה רצה לספר לפנלופה על שובו של אודיסאוס.

כאשר הגיעה פנלופה וראתה את אודיסאוס, היא סברה כי מדובר באל שהתחפש בדמותו של בעלה, אפילו כאשר ראתה את הצלקת על ברכו, היא סירבה להאמין כי העומד מולה הוא בעלה.

היא אמרה לאוריקליקה שתוציא מחדרו את מיטתו הגדולה ותציע אותה עבורו.

אודיסאוס מחה על בקשה זו שכן תהה מי העז להעתיק את מיטתם הזוגית אשר הוא עצמו בנה את מקליפת עץ זית.

לאחר מכן, שאלה את פנלופה עם מצאה אדם אחר עם כישרון כזה.

כשמילים אלו יצאו מפיו של אודיסאוס, חששותיה של פנלופה בנוגע לזהותו התפוגגו והיא רצה לזרועותיו בדמעות.

13. Aeneas

Aeneas in Greek mythology

Aeneas in Greek mythology

Aeneas was the son of Aphrodite; he was one of the great heroes of the Trojan War, second only to Hector on the Trojan side. When the Greeks destroyed Troy, he managed to escape from the city with his mothers help, carrying his father and his little son on his shoulders. After long wanderings and many difficulties, he finally arrived in Italy, where he killed those who opposed to his entering the country, married the king’s daughter and founded a city. He was always thought of as the real founder of Rome as Romulus and Remus, the actual founders, were born in the city that son built, Alba Longa.

When he had first set sail from Troy, many Trojans had joined him, all were eager to find some place to settle, but nobody knew where that place should be. Many times the men had tried to build a city but bad omens or misfortunes had always driven them away. At last Aeneas had been told in a dream that the place that he should go to was in the west, called Italy today but was then called Hesperia, the Western country. When he had had this dream, he was in Crete, and although the Promised Land was far away he immediately started the journey towards the land where he would be able to call home. If he had then known of the troubles that he would meet on this journey he would not have been so eager to rush in to making the journey.

At his first stop, he came across the Harpies which Jason and the Argonauts had already previously done. The Greek heroes had been bolder or better swordsmen, they had been on the point of killing the horrid creatures when Iris intervened, but the Trojans were driven away by them, and forced to sail away to escape them.

At their next stop, to their amazement they met Andromache, Hector’s wife. When troy had been destroyed, she had been taken by Neoptolemus as a servant. Achilles’ son, Neoptolemus had soon abandoned her for Hermione, Helen’s daughter, but he did not survive this marriage for long and after his death, Andromache had married the Trojan prophet Helenus. They were now ruling the country and welcomed Aeneas and his men with joy.  They entertained them with the richest hospitality and before they bade them farewell, Helenus gave them some useful advice about their journey. They must not land on the nearest coast of Italy which was the East coast because it was full of Greeks. Their destined home was on the West coast, towards the North, but they must not take the short way there which was to go up between Sicily and Italy because those waters were guarded by Scylla and Charybdis, which the Argonauts had managed to pass only with the help of Thetis. He gave Aeneas careful directions of how to avoid Scylla and Charybdis, by making a long circle around Sicily, and reaching Italy from the North side.

When the Trojans had left their kind hosts and had reached the south west part of Sicily, they had to stop to rest. Helenus, however, for all his powers had not been aware that the south west part of Sicily had been taken over by the Cyclops. Aeneas and his men escaped the Cyclops by sailing into deep waters so that the Cyclops could not reach them. They escaped that peril, but only to meet another as great. While they were sailing around Sicily, they were struck by a storm such as they had never seen before or since. It was clear to them that the storm was not a physical phenomenon and in point of fact Hera was behind it.

Hera hated all Trojans, since Paris had judged Aphrodite more beautiful than her, she had been Troy’s worst enemy during the war, and she especially hated Aeneas as she knew that Rome would be founded by his descendants, men of Trojan blood. Hera did her best to drown Aeneas and would have achieved her goal if Poseidon had not seen what she had done and calmed the seas and made it possible for the Trojans to reach land. They had been blown by the storm from Sicily to the North Coast of Africa. The place where they arrived was close to the Carthage and Hera immediately began to plan how she could make their arrival to their disadvantage.

Carthage (today known as Tunisia), had been founded and was ruled by a widow named Dido. Hera’s plan was to make Aeneas, who had lost his wife on the day he had left Troy, fall in love with Dido and settle down there with her, forgetting his plans of making Italy into his home. Hera’s plan would have worked if it hadn’t have been for Aphrodite. She asked for Zeus help to allow Dido to fall in love with Aeneas, in order for her to protect him as long as he was in her country but to encourage him to later carry on his journey to Italy. Dido fell in love with Aeneas and they lived together for a long time, but when Aeneas decided to leave and to continue his journey to Italy, as he and his men sailed away they saw a large flame arise in Carthage. Dido had killed herself for her love towards Aeneas.

The journey from Carthage to Italy was easy compared to what they had previously been through. Once they reached Italy, Aeneas had been told by the prophet Helenus to seek the cave of the Sibyl of Cumae, a woman of deep wisdom, who could foretell the future and advise him on what to do next. When he found this wise woman she told him that she would guide him to the underworld where his father Anchises who had died before the great storm, would tell him all he needed to know in order for him to enter the underworld, first he must find in the forest a golden bough growing on a tree, he must break off the bough and take it with him. At first it was difficult to find the golden bough but finally he found it and descended into Hades, after many dangerous meetings with spirits and adventures he found his father who greeted him with joy. They had much to say to each other. Anchises led Aeneas to Lethe, the river of forgetfulness, of which the souls on their way to live again in the world above must all drink. He spent some time showing his son all their descendants who sat by the river waiting for their turn to drink the water and lose the memory of what in their former lives had suffered and done. Finally Anchises gave his son instructions of how he would best establish his home in Italy and how he could avoid all the difficulties that lay before him. After they said their farewells, Aeneas returned to his ships and the next day they sailed up to the coast of Italy in search of their promised home.

Terrible trials awaited the little band of adventurers; once again it was Hera that caused the trouble for the Trojans. She made the most powerful people of the country fiercely oppose to the Trojans settling there. If it had not been for Hera things would have worked out well for them. A war started in Italy, which lasted for many years. The story ends with Aeneas killing Turnus who was the leader of the Italian warriors, marrying Lavinia, the king’s daughter and building a great city in Italy. At last he had found himself a home.

14. Great families in Greek mythology

THE HOUSE OF ATREUS

Greek mythology

Greek mythology

The House of Atreus is one of the most famous families in Greek mythology. Agamemnon, who led the Greeks in to the war against Troy, belonged to this family. All of his immediate family, his wife Clytemnestra, his children, Iphigenia, Orestes and Electra, were as well known as he was. His brother was Menelaus, the husband of Helen, for whose sake the Trojan War was fought. It was an ill fated house, the cause of all the misfortunes was held to be an ancestor. A King of Lydia called Tantalus had brought upon himself a terrible punishment through a wicked deed. The evil that he had started continued after his death. His descendants were also responsible for wicked deeds and were punished. A curse seemed to hang over the family, making almost all the men sin and invite suffering and death down upon themselves and the innocent. Thus Tantalus became one of the inhabitants of the underworld as punishment of his evil deeds.

TANTALUS AND NIOBE

Tantalus was the son of the great Zeus; he was honored by the Gods more than the other mortal children of Zeus. They allowed him to eat nectar and ambrosia at their table. In return for the favors that he received from the Gods, he killed his only son Pelops and boiled him in a large cauldron then called the Gods to dine with him in his palace on earth believing that the Gods would not know what they were being served. The Gods of course knew and drew back from the horrible banquet, deciding to punish Tantalus so badly that no other mortal, having heard his story would ever try to deceive the Gods again. His punishment was to be set in a pool in Hades where he would always be thirsty but when he bent down to drink the crystal clear water, it dried up and he was always hungry but when he tried to reach for the heavy, juicy fruit that grew on the trees around him, the fruit would dry up before he could grasp it. His never dying always would be athirst and his hunger never satisfied.

Tantalus’ daughter, Niobe, lost all her children and was then turned to stone. His son, Pelops, was murdered, cooked, and restored to life, where the Gods gave him good fortune. His grandsons, Atreus and Thyestes, struggled all their life for power, and Atreus committed a variation of Tantalus' cannibalistic trick with Thyestes' children. His great-grandson, Agamemnon, was murdered by another great-grandson, Aegisthus, who was in turn killed by another great-great-grandson, Orestes.

IPHIGENIA AMONG THE TAURIANS

Greek mythology

Greek mythology

The Gods did not like human beings being sacrificed to them, any mortal that did such a thing was considered to be evil. When the Goddess Artemis had realized that Iphigenia’s mother and father had their daughter stood on the altar ready to be sacrificed to her, Artemis, snatched her away and transported her to the Tauroi, making her immortal, and put a deer in place of the girl upon the altar." The goddess swept the young princess off to Tauris where she became a priestess at the Temple of Artemis. Iphigenia’s mother and the other mortals who had taken place on the scene were sure that Iphigenia had been carried away to heaven. The Taurians worshiped both Artemis and Iphigenia, until one day Iphigenia’s brother Orestes and his faithful friend Pylades arrived there; after a while, they recognized Iphigenia’s identity and she helped them to steal an image from Artemis’ temple, in order for her to be free from this country and to able to return alive to her home country. The Taurians tried to stop the Greeks from leaving their country alive but Iphigenia spoke to them and at last they managed to sail their ship to the seas beyond.

15. The Royal house of Thebes

CADMUS AND HIS CHILDREN

When Europa was carried away by Zeus disguised as a bull, her father sent her two brothers to find her. One brother, Cadmus, went to Delphi to ask Apollo where she was. Apollo told him to stop looking and build a city of his own. The God said that he would find a heifer after leaving Delphi and she would lead him to the place. This is how Thebes was founded. He first had to kill a dragon that guarded a nearby spring. This dragon was killing all his men! He killed it, and with the help and advice of Athena, built the city. Cadmus' wife was called Harmonia. They had four daughters (Semele, Ino, Agave, Autonoe) and one son. All of the daughters led tragic and miserable lives. Semele died in front of the unveiled glory of Zeus. Ino's husband was struck with madness and killed their son, Melicertes. With his dead body, Ino jumped into the sea and the Gods saved them both. Dionysus drove Agave mad and she killed her son Pentheus, because she thought that he was a lion. Autonoe's son accidentally stumbled upon Artemis' bathing area, then Artemis changed him into a deer and he was killed by his own dogs. After the death of Pentheus, Cadmus and Harmonia left Thebes to get far away from all this misfortune. However, it didn't work and they were turned into serpents when they reached Illyria. Their story proves that the innocent suffer as often as the guilty for no reason.

OEDIPUS

King Laius of Thebes was the third descendant of Cadmus. His wife was called Jocasta. Apollo, who was the God of Truth sent him an oracle, that warned King Laius that one day his own son would kill him. Everyone knew it was futile to try and change an oracle, but Laius tried anyway. When his son was born, he had his feet tied together and left him on a lonely mountain to die. He believed he had succeeded in freeing himself from the oracle. Many years later, he was away from home and he and all his men, but one, were killed by bandits. This case was pretty much left alone because Thebes had bigger problems at the time. A Sphinx, a creature shaped like a winged lion, but with the face and breast of a maiden, laid waiting outside the gates of the city. The Sphinx stopped every traveler and asked them a riddle. If they couldn't answer it, she would eat them; none of the travelers succeeded. The Sphinx was brought to an end when one man, Oedipus, answered her riddle correctly. Oedipus was a wanderer far away from his hometown of Corinth. He left because an oracle revealed that he would kill his father, supposedly Polybus, but he wouldn't allow that. The grateful citizens made him king and he married Jocasta. When the two sons of Jocasta and Oedipus were men, a horrible famine hit Thebes. Apollo declared that the only way it would stop was if King Laius' murderer was punished. Oedipus sent out a search for this person. He asked Tiresias, a blind prophet, to reveal his identity. Tiresias was reluctant, but the answer finally came out. The murderer was—Oedipus himself! Oedipus thought this was totally crazy! Jocasta told him the story of King Laius' death. When he found that King Laius had been murdered just before he had arrived in Thebes and he had been with five men, things clicked. Oedipus had killed some men on his way to Thebes. One of the survivors of that catastrophe was sent for. A messenger from Corinth came to announce the death of Polybus. The messenger tells Oedipus that he is not the son of Polybus. When the old survivor enters, the messenger recognises him as the man who gave the baby to him. They reveal that Oedipus actually was the son of Laius. The prophecy had come true. Oedipus had killed his own father, married his own mother and had children that people would shiver to look at. He searched for his wife and mother and finds she had killed herself because the truth had gotten out. He punished himself by poking out his eyes. He would now enter a dark world of refuge.

ANTIGONE

Perseus in Greek mythology

Perseus in Greek mythology

After Jocasta’s death and all the evils that came with it, Oedipus lived on in Thebes while his children were growing up. He had two sons, Polyneices and Eteocles, and two daughters Antigone and Ismene. They were unfortunate young people, but far from being monsters people would shudder to behold. Oedipus and Polyneices abdicated the throne because of the bad family status, and Jocasta's brother, Creon, was accepted as regent. After a while Oedipus was expelled from Thebes and his daughters were his only friends; his sons had helped to expel him. After Oedipus was gone, his sons both competed for the throne. Eteocles succeeded and expelled his brother from Thebes. Polyneices took refuge in Argos where he assembled an army to go against Thebes.

As Antigone and Oedipus were wandering, they came to an area near Athens where the Furies, now Benign Goddesses had a place sacred to them as a rest for suppliants. The place was called Colonus. It was here that Oedipus died. Finally, at the end of his life Oedipus was happy. Ismene had come from Thebes and was with her sister when Oedipus died. They both returned to Thebes and found their brothers fighting. Each brother had seven champions that would fight with them. The sisters, because they couldn't take sides, stayed in the palace waiting for one to kill the other.

A young boy who had not yet become a man had been killed. His name was Menoeceus. Tiresias had said that Thebes would only have been saved with his death. Menoeceus was Creon’s son but Creon could not kill him. Creon told his son to leave but Menoeceus had insisted on fighting for his country, as he had no skills as a warrior he was soon killed. Nothing was happening between the armies so they left the two brothers to fight, in the end they killed each another. Creon then made a law saying that anybody that provided Polyneices or his army with a burial would be killed. This law was to punish the dead and make them wander forever. Burying the dead would give them an abiding place to rest in. Eteocles and his army were given great burials. Antigone and Ismene were shocked at this law. Antigone said that it was wrong not to bury the dead and against her sister’s wishes, Antigone buried her brother, Polyneices and made a sacrifice. The King’s men caught her and she was questioned then put to death, Ismene was never heard of after Antigone’s death.

THE SEVEN AGAINST THEBES

Greek mythology

Greek mythology

Polyneices had been given a burial at the expense of his sister’s life, but five of the chieftains who had marched with him on Thebes lay unburied. Adrastus was the only one alive out of the seven. He went to Theseus, the king of Athens and begged him to allow the five men to be buried. Theseus refused, but then his mother, Aethra stepped in and told Theseus that he was supposed to defend all who had been wronged and that this was one of those occasions. Theseus agreed, but insisted on asking his people first. His people would tell Thebes that they wanted to be on good terms but could not see a wrong like that being committed. A messenger suddenly appeared from Thebes asking for the King of Athens. Theseus answered that there was neither a king nor a leader in Athens but that the people ruled for themselves. Theseus gave this message to the messenger to take back to Creon, the leader of Thebes. Creon would not listen and so the Athenians fought against and conquered Thebes. Then they washed, covered and buried the dead. The families and wives of the five men were somewhat comforted and Adrastus spoke the last words for each man but Evadne, Capaneus’ wife, who jumped into the blazing pyre and killed herself in order to go to the underworld with her husband. Most mothers were now at peace knowing that their son’s souls had been put to rest but the sons were not. They vowed revenge on Thebes and ten years later they conquered Thebes. Tiresias, the seer died when escaping during the flight of all Thebans. When Thebes fell, the Greeks had not yet sailed to the Trojan land. Diomedes, the son of Tydeus was one of the bravest warriors that later fought before the walls of Troy.

16. The Royal house of Athens

This family was especially marked, even among the other mythological families, by the peculiar happening which visited its members. There is nothing stranger told in any story than some of the events in their lives.

CECROPS

Cecrops was the first King of Attica. He did not have any human ancestors and he, himself, was half-dragon. He was held responsible for the Goddess Athena becoming the protector of the city of Athens. Because of his choice of Athena over Poseidon, Poseidon became angry with Cecrops. He would often send floods and storms to the city as punishment. Others stories say the Cecrops was merely an ordinary man. He was the son of Erechtheus of Athens, whose reign is said to have begun agriculture.

PROCNE AND PHILOMELA

Procne and Philomela were sisters. The elder of the two, Procne, who married Tereus of Thrace. Tereus seemed to be a man who embodied all the detestable qualities. The two had a son, named Itys. Five years after the birth of their first son, Procne begged Tereus to let her see her family whom she had been isolated from. He reluctantly assented and decided to go with Procne. As soon as Tereus laid eyes on Philomela, he fell in love with her. He thought she was as beautiful as a Nymph. Tereus told Philomela that he had received news of Procne's death and forced her into a pretense marriage. Soon Philomela found out the truth. This angered her and she threatened to tell the world and make Tereus an outcast among men. This brought fury and fear to Tereus. He cut her tongue out so that she could tell no-one, and left her in a heavily guarded place. He told Procne that she had died along the road. In those days people could not write so Philomela's case seemed hopeless. Back in those times the only thing she could do was draw. She decided to weave her story. She was so good that her finished product told of what had happened to her. She had an old lady deliver it to Procne. This outraged Procne. She first freed Philomela, then saw her child. His resemblance to her father struck her and she killed him. She served him up to Tereus for dinner that night. Later she told him what she had done. For a moment he could not move, and the sisters started to run. He later chased them down and was about to kill them when the Gods changed them all into birds. Procne felt bad about what she had done to her son. Procne became the nightingale who sang the saddest story of all. Philomela became a swallow who can never sing, but can only twitter. Tereus became an ugly hawk.

PROCRIS AND CEPHALUS

The niece of these unfortunate sisters was called Procris, and she was as unfortunate as they had been. She was married happily to Cephalus, a grand-son of the king of the winds Aeolus. Procris and Cephalus had only been married a couple of weeks when Aurora took Cephalus away. Even with all her tricks, the beautiful and radiant goddess could not get him to love her. Annoyed at his devotion, Aurora told Cephalus he could go back, but his wife probably wasn't even faithful. This made Cephalus go mad with jealousy. He decided that she was so beautiful and he could never satisfy himself until he had totally proved that she had been unfaithful to him. He disguised himself and went into his household. Here he found that he was being missed and that Procris desperately wanted him back. He still did not give up on his plans. He would try passionately to make her love him as a stranger. He would try to make love to her; he would try everything in his power. She would only say that she was faithful to her Cephalus. One day he went overboard. He tried petitions, persuasions, and promises. For a moment she did not strongly oppose him, but didn't love him either. He became enraged. "O false and shameless woman, I am your husband. By my own witness you are a traitor!" she looked at him, and her love turned to hate. How cruel he had been to do this. She ran away into the mountains. Realising his error, and how senseless he had really been he ran after her. He tried to make it up to her and after a while, they got back together again. They had some happy years together. Procris gave Cephalus a javelin that always hit its target. One day when hunting together, they separated to hunt game and Cephalus heard some noise in the bushes and threw his javelin. He went to see his prey when he noticed that it was Procris dead, pierced in the heart.

ORITHYIA AND BOREAS

Greek mythology

Greek mythology

One of the sisters of Procris was Orithyia. Boreas, the north wind fell in love with her, but her father Erechtheus, and the Athenians were opposed to his suit. Because of Procne’s and Philomela’s sad fate and the fact that the wicked Tereus came from the north, they had developed a hatred for all who lived there and refused to give the maiden to Boreas. They were foolish to think that they could keep what the great North Wind wanted and one day when Orithyia was playing on the river bank with her sisters, Boreas swept down in a great gust and carried her away. The two sons that she bore him, Zetes and Calais, went on the Quest for the Golden Fleece with Jason.

CREUSA AND ION

Creusa was the sister of Orithyia and Procris. She too was an unfortunate woman. One day, when she was still a child, she was out in the fields picking flowers and was about to turn home when a man appeared out of nowhere. He was a handsome man, and was Apollo himself. She screamed, but he still carried her off to a dark cave. Even though he was a God, she hated him. When the baby was born, he provided no assistance. The bottom line was that she could be killed for having a baby. Under these circumstances, she left the baby in the cave to die. Years later, out of sorrow and curiosity, she went back to see what had become of the baby. There were no bloodstains in the cave. A wild animal had at least not eaten him. The strange thing was that the clothes she had given him where gone. She determined that a great bird must have taken him away. Her father gave Xuthus, a man whom had helped him in the war, Creusa's hand in marriage. Xuthus was a foreigner. They desperately wanted to have a child, although they could not. They decided to go to Delphi, the city to go when in need of something. Creusa left her husband in the city to go the shrine. There she met a young boy who was the gatekeeper. She wondered why such a young boy was in charge of the holy of holies. She asked him where he came from. He replied that he did not know, though the people of the temple found him lying on the stairs and raised him up. He was proud that he did not serve men, but Gods. She began to cry. The boy asked her why she was doing this because Delphi was the city where pilgrims came to rejoice. She told him that she had come to find out what had happened to a baby she had known while her husband sought a child. She told the story of how Apollo had come and had a child with her. The boy grew angry and said that it was not true, that Apollo would not do that. She replied that she was positive. The boy said she must not try to make Apollo a villain. Xuthus then came and told Ion that he was his son. This made Creusa mad that some unknown child was to be their son. Ion gave Xuthus a strange look and Creusa then saw the clothes that she had given to her son that she had thought was dead. Ion was indeed her son and hugged him, but he backed away angrily. Pallas Athena appeared in a vision and revealed the story. After this Creusa and him hugged each other with perfect joy. It was declared that Ion was to be a King.

MIDAS

King Midas in Greek mythology

King Midas in Greek mythology

Midas, whose name has today become synonymous for riches and avarice, profited little from his riches. His experience of possessing them lasted for less than a day and curiously threatened him with a rapid demise. He was an example of sinful folly, for he meant no harm; he merely did not give the matter any intelligent thought. His story amply suggests that he was not enriched in this department.

He was the King of Phrygia in West central Anatolia, and he was known for the ornate rose gardens decorating his palace. Once, when Dionysus was leading his army onto India, old Silenus strayed into the King’s rose gardens while drunk. The fat old drunk had fallen asleep in the rose beds and was found by the servants of the palace. The servants bound him with rosy garlands, set a flowering wreath on his head, woke him up and took him to Midas. Midas welcomed him, as he recognized him as being Dionysus’ faithful companion and entertained him for ten days, then he took him back to Dionysus, who was so happy to have him back that he promised Midas that he would grant a wish. Midas, in his avarice, wished that whatever he touched would turn to gold. Dionysus had no other choice but to grant the King’s wish even though he could foresee what would happen at the next meal. Midas tried his new power on all matter of things like stones and walls and saw nothing until the food he lifted to his mouth became a lump of metal. Dismayed and very hungry and thirsty he was forced to return to the God and implore him to retract the favor. Dionysus instructed him to go and wash himself in the River Pactolus and then he would lose the fatal gift. He did so, and that was said to be the reason why gold was found in the sands of the river.

In another tale, Midas acted as the judge of a music contest between the gods Apollo and Pan, the God of the Pastures. Midas declared Pan the winner, and the angry Apollo gave the king the ears of a donkey. Midas wore a hat to hide the ears and made his barber swear never to tell anyone the embarrassing secret. Unable to keep the secret, the barber dug a hole and whispered into it, "King Midas has the ears of an ass." Reeds later grew from the hole, and whenever a breeze blew through them, they whispered the secret to anyone who was nearby.

ASCLEPIUS

Aesculapius, Greek mythology

Aesculapius, Greek mythology

Asclepius was the god of medicine and reputed ancestor of the Asklepiades, the ancient Greek doctors' guild.

He was the son of Apollon and the beautiful Trikkaian Princess Koronis. His mother had died in labor and was laid out on the pyre to be consumed, but his father rescued the child, cutting him from her womb. From this he received the name Asclepius "to cut open”. The boy was raised by the kentauros (centaur) Kheiron who instructed him in the school of medicine. Asclepius grew so skilled in the craft that he was able to restore the dead to life. However, because this was a crime against the natural order, Zeus destroyed him with a thunderbolt. After his death Asclepius was placed among the stars as the constellation Ophiochus ("the Serpent Holder"). Some say his mother was also set in the heavens as Corvus, the crow (korônê in Greek). Asklepios' apotheosis into godhood occurred at the same time. He was sometimes identified with Homer's Paion, the physician of the gods.

Asclepius was depicted as a kindly, bearded man holding a serpent-entwined staff. He is almost completely absent from ancient Greek vase painting, but statues of the god are quite common.

THE DANAIDS

The Danaids in Greek mythology

The Danaids in Greek mythology

The story of the Danaids begins before they were born.

Long ago, there were these two brothers who had some serious sibling rivalry afoot. One was named Danaus, and he was the King of Libya. The other was King Aegyptus of Egypt. Anyway, while each brother was officially friendly towards the other – they both coveted the land of the other. What made matters worse was that each brother had fifty children. Aegyptus had fifty sons and Danaus had fifty daughters (now what are the odds of that happening, I ask you!). Aegyptus thought this worked out perfectly – his sons would marry Danaus' daughters (the Danaids), and their children would rule both kingdoms.

Danaus was not a fan of this plan. Aegyptus' sons were rough, coarse and rowdy and wouldn't have made great sons-in-law. Plus, Danaus was getting a touch of empty-nest syndrome – I mean, it's hard to say goodbye to your child, but imagine saying goodbye to all fifty of them at once! The problem was that King Danaus didn't have the power to begin a war against his brother – Aegyptus had the required power (in more ways than one) to bring a serious conflict to Danaus. Thus Danaus feared that Aegyptus' sons would come and take the Danaids away by force. So "secretly" he built a ship, a beautiful ship, with fifty oars, and he fled with his daughters to Greece. They landed in Argos, and the people there saw the ship rowed by the fifty shining princesses and were awed! They made Danaus their king – and since he was trying to avoid publicity this didn't work out so well. But the people believed that Danaus had been sent from the Gods and wouldn't take no for an answer.

The danaids, Greek mythology

The danaids, Greek mythology

Perhaps he was sent from the Gods, for his reign in Argos was a time of peace and prosperity. That is, until the day that another fifty-oared ship landed in Argos. This may shock you, but somehow Aegyptus' fifty sons had found out about the Danaids migration and followed to claim their brides. Danaus was still too afraid to oppose them, so he agreed to their demands and prepared a decadent wedding feast – but before they were married he brought his daughters around him. To each of his fifty daughters he gave a dagger and instructed them to murder their new husbands as soon as they were alone.

That may sound like an easy decision: stay with your parents for the rest of your life and murder a beautiful and relatively innocent man who loves you, or marry the beautiful and virile man. But it wasn't so simple. Back then, there were laws and stritures that said people must obey their fathers – especially daughters had to obey their fathers, or risk being turned out without any support whatsoever, which could easily mean death. So when faced with the decision, forty-nine of the Danaids obeyed Danaus and slaughtered their husbands. However, only Hypermnestra, the oldest daughter of Danaus, didn't obey. Lynceus, the oldest son of Aegyptus, honoured her wish to remain a virgin, so by the end of the night, Hypermnestra was pretty clear that murder was not her goal. The two ran away to avoid Danaus' wrath, and to have a happy life together.

They did, too.

But back in Argos, Danaus and his other daughters weren't having such a great time. Despite his efforts, no one really wanted to marry a princess who had slit her last husband’s throat on the marriage bed. That somehow dampened some peoples’ ardour. So basically the rest of the poor Danaids lived the rest of their lives with no companions save each other and remained virgins! Hardly a happy, fulfilled or productive life.

Even Danaus recognized that the whole virginity issue wasn't such a great idea. He needed an heir, and his daughters weren't giving him one. So he had to track down Hypermnestra and Lynceus and bring them back. They ruled Argos after him and had a son named Acrisius. Acrisius had a daughter. And her name was Danae.

GLAUCUS AND SCYLLA

Glaucus and Skylla in Greek mythology

Glaucus and Skylla in Greek mythology

Ovid tells us that Glaucus was a fisherman who had been fishing one day from a green meadow that sloped down to the sea. He had spread his catch out on the green grass and was counting the fish when he saw them all begin to stir and then, moving towards the water, slip into it and swim away. He was amazed. He was not sure if a God had done this or if there was a strange power in the grass. He picked some grass and ate it, an irresistible longing for the sea came over him and he could not deny it. He ran and jumped into the waves. The sea gods accepted him kindly and called on Oceanus and Tetus to take his mortality away and to turn him into a God. A hundred rivers poured their water upon him; he fainted in the rushing flood. When he recovered he had become a sea God with green hair like the sea and fins with a fish-tail body. To the dwellers in the water a familiar form but strange to the dwellers on the earth. Scylla liked his appearance when she was bathing in the sea and he rose from the sea. She was afraid at first and ran to a safe distance away from where she could watch him. Glaucus told her that he was no monster but a God with power over the waters and that he loved her. Scylla ran away from him and was soon gone. Glaucus was in despair as he had fallen in love with Scylla and visited Circe, a sorceress, and beg her for a love potion in order to melt Scylla’s hard heart. As he told Circe his tale of love, Circe fell in love with him, she spoke to him with the sweetest words but Glaucus did not return her love, he could not get over his great love for Scylla. Circe was very angry and jealous of Scylla; she prepared a bail full of poison and poured the poison into the bay where she knew that Scylla often bathed. As soon as Scylla next bathed in the bay, she was turned into a monster, out from her body fierce dogs heads and serpents grew, as the beastly forms were a part of her she could not rid herself of them. She stood there rooted to a rock and in her misery she hated everything and everyone that came within her reach. She was a danger to all sailors that passed close to her, as Jason, Odysseus and Aeneas found out.

ERYSICHTHON

Greek mythology

Greek mythology

Erysichthon was an arrogant man lacking in reverence. This is the only myth in which Ceres appears cruel and vindictive. Erysichthon cut down the tallest oak in a grove that was sacred to Demeter. His servants did not agree when he ordered them to cut the great tree down, so he seized an axe himself and attacked the great trunk where the dryads used to dance around. Blood flowed from the tree as he struck it and a voice was heard that warned him that he would surely be punished by Ceres for this crime. These marvels did not scare him off but he continued to strike until the great oak fell to the ground. The Dryads rushed to Ceres to tell her what had happened and she was deeply offended and promised to punish the criminal in a way never known before. Ceres dispatched famine to dwell in his stomach so that he would never be able to sate his hunger and that no abundance shall ever satisfy him. He will starve when eating food, Famine obeyed the command and caught Erysichthon while he slept and she wrapped her thin arms around him, she filled him with herself and planted hunger within him. He woke starving and called for something to eat, the more he ate the more he wanted, he ate and ate but was never satisfied. At last he had spent all his wealth on food and had nothing else left but his daughter, so he sold her too, but in the sea where his daughter’s new ship lay, she prayed to Poseidon to rescue her and the Sea God heard her prayer and transformed her into a fisherman. Her new master now only saw a fisherman on the beach, whom he called to and inquired whether he had seen a young girl moments ago. The fisherman swore by the God of the Sea that no man or woman had come to this shore except for himself. When the master left, the girl returned to her previous form, she then returned to her father and told him what had happened; there he saw an endless opportunity to make money this way. He sold her again and again and each time Poseidon transformed her into a different creature and each time she escaped from her master and returned to her father. At last when the money she had earned for her father in order to sate his hunger was not enough, he consumed his own body.

POMONA AND VERTUMNUS

Pomona and Vertumnus were Roman divinities, not Greek. Pomona was the only nymph that did not love the wild woodland. She cared for fruits and orchards alone and gardening was her favorite art. She had shut herself away from all men, alone with her beloved trees. Of all men that sought her Vertumnus, the God of gardens and orchards, was the most ardent, but he could make no headway. At last Vertumnus, persisted, and finally won her by appearing to her in his own true beauty. Pomona and Vertumnus were listed among the Numina, or guardian spirits of Roman mythology, who watched over people or over aspects of the home or fields, in their case, of course, orchards and gardens. She had her own priest in Rome, and a grove sacred to her called the Pomonal that was located not far from Ostia, the old port of Rome.

17. Short myths

AMALTHEA

In one myth Amalthea was a goat on whose milk, Zeus as an infant was fed with, in another myth, she was a young nymph that owned the goat. It was said that she had a horn in the middle of her head that was always full of whatever food and drink people around her wished for. Her horn was known as the horn of plenty.

THE AMAZONS

The Amazons were a nation of women, all warriors and men-haters. They used to live around the Caucasus and their chief city was Themiscyra. Strangely enough, they inspired artists to make statues and pictures of them far more than poets to write about them. They invaded Lycia and were repulsed by Bellerophon. They invaded Phrygia when Priam was young and Attica when Theseus was king. He had taken away their queen and they were trying to rescue her, but Theseus defeated them. In the Trojan War, they fought the Greeks under their queen, Penthesilea, according to a story not mentioned in the Iliad, told by Pausanias. He said that queen Penthesilea was killed by Achilles, who mourned for her as she lay dead, so young and so beautiful.

AMYMONE

Amymone was one of the Danaids. Her father had sent her to draw water from a spring when a satyr saw her and pursued her. Poseidon hard her cry for help, loved her and saved her from the satyr. With his trident he made her honor the spring which bears her name.

ANTIOPE

Antiope was a princess of Thebes that bore two sons to Zeus, Zethus and Amphion. Fearing her father’s anger she left the children on a lonely mountain as soon as they were born, but they were discovered by a herdsman and brought up by him. The man then ruling Thebes, Lycus, and his wife Dirce, treated Antiope with great cruelty until she determined to hide herself from them. Somehow they recognized her or she recognized them, and gathering a band of their friends, they went to the palace to avenge her. They killed Lycus and brought a terrible death upon Dirce, tying her by her hair to a bull. The brothers threw her body into the spring which was ever after called by her name.

ARACHNE

Arachne was a young maiden from Lydia, who had been gifted the art of weaving. Not only were her finished products beautiful to look at, but the very act of her weaving was a very beautiful sight. People abandoned their own duties to watch over Arachne weaving. When one day she was asked if the Goddess of weaving, Athena had taught Arachne how to weave, she laughed and was offended that her weaving had been mentioned in second to Athena’s weaving and so she answered that her products were more beautiful than the Goddess’.  Athena heard the young maiden’s comments and was offended, she decided to give Arachne a second chance and transformed herself into an old beggar and approached Arachne. She advised Arachne not to offend the Gods but Arachne told the old beggar to save his breath and that if Athena was offended by her work then she would agree to participate in a contest against her whenever the goddess wished. Athena accepted the challenge and revealed her true form. The people that had been watching Arachne weaving shrunk back in fear at the sight of the goddess but Arachne held her head up high and stuck to her claim. Athena weaved a beautiful scene of Poseidon and the salt water spring, herself with an olive tree and gifts at her temple in the city of Athens. The bystanders watched this scene appearing out of threads, with wide eyes. Arachne, created a tapestry with scenes of Zeus’ various infidelities: Leda, holding a swan, Europa on the back of a bull, Danae standing in the golden rain shower. The creatures in the tapestry looked alive and even Athena herself was forced to admit that Arachne’s work was much better than her own. Athena was furious at losing Arachne’s challenge and so she tor the tapestry to pieces and destroyed the loom. Athena made Arachne feel so guilty at winning the challenge that she hung herself, but then Athena took pity on Arachne and brought her back to life but not as a mortal, as a spider so that she and her descendants to hang forever from threads and weave for the rest of their time.

ARION

Arion is said to be a real person, a poet that lived about 700 B.C, but none of his poems have ever reached us, and all that is well known about him is the story about his escape from death, which is quite like a mythological story. He had traveled from Corinth to Sicily in order to participate in a music contest. He was a master of the lyre and he won the prize. On his return journey, his sailors coveted the prize and planned to kill him. Apollo appeared to Arion in a dream and told him of the danger in front and of how he could save his life. When his sailors attacked him, he begged them for a favor before he died, he asked to be able to play and sing for one last time, the sailors accepted this wish and at the end of his song, Arion flung himself into the sea, where dolphins, who had been drawn to the ship by his enchanted music, bore him up as he sank and carried him to the nearest land.

ARISTAEUS

Aristaeus was a bee-keeper; he was the son of Apollo and the water nymph Cyrene. When all his bees died for some unknown cause, he went to his mother for help. She told him that Proteus, the wise old God of the sea could show him how to avoid another similar disaster, but would only do so if compelled. Aristaeus must seize the God and chain him, a very difficult task, as Menelaus on his way home from Troy found out. Proteus had the magic ability to change himself into many different forms, however if his captor was resolute enough to hold him fast through all the changes, he would finally give in and answer the question that he had been asked. Aristaeus followed the directions that his mother had given him and went to Proteus’ favorite haunt, the island of Pharos, or otherwise called Karpathos. There he managed to seize Proteus and not let him go, in spite of all the terrible forms he assumed, until the god was discouraged and returned to his own shape. Then he told Aristaeus to sacrifice to the Gods and leave the carcasses of the animals in the place of sacrifice. Nine days later, he must go back and examine the bodies. Once again Aristaeus did as he had been told, and on the ninth day, he found a marvel, a great swarm of bees in one of the carcasses. He was never again troubled by any blight or disease among his bees.

AURORA AND TITHONUS

Tithonus was the husband of Aurora, the goddess of the dawn and she had bore the dark-skinned prince Memnon of Ethiopia who was killed at Troy while fighting for the Trojans. Tithonus, himself had had a strange fate. Aurora had asked Zeus to make him immortal and Zeus had agreed, but Aurora had not thought to ask also that he remained young. So, it came to pass that he grew old, but could not die. At last, he was helpless, he was unable to move his hands and legs, he prayed for death but there was no release for him. He must live on forever, with old age forever pressing upon him more and more. At last in pity the goddess laid him in a room and left him there, shutting the door. There he babbled endlessly, his words had no meaning as his mind had gone with the strength of his body. He was only the dry husk of a man. He shrank and shrank in size and at last Aurora with feeling for the natural fitness of things turned him into the skinny and noisy grasshopper.

BITON AND CLEOBIS

Biton and Cleobis were sons of Cydippe, a priestess of Hera. She longed to see a most beautiful statue of the goddess at Argos, made by the great sculptor Polyclitus the Elder, who was said to be as great as his younger contemporary, Phidias. Argos was too far away for her to walk and there were no horse or oxen to draw her. But her two sons determined that she should have her wish. They yoked themselves to a car and drew her all the long way through the dust and heat. Everyone admired their filial piety when they arrived, and the proud and happy mother, standing before the statue prayed that Hera would reward her two sons by giving them the best gift in her power. As she finished her prayer the two lads sank to the ground. They were smiling, and they looked as if they were peacefully asleep; but they were dead.

CALLISTO

Callisto was the daughter of Lycaon, a king of Arcadia who had been changed into a wolf because of his wickedness. He had set human flesh on the table for Zeus when the God had been his guest. His punishment was deserved, but his daughter suffered as terribly as he and she was innocent of all wrong. Zeus had seen her hunting in the train of Artemis and fallen in love with her. Hera, furiously angry, turned the maiden into a bear after her son was born. When the boy had grown up and was out hunting, the goddess brought Callisto before him, intending to have him shoot his mother, in ignorance of course. But Zeus snatched the bear away and placed her among the stars, where she is called the Great Bear. Later her son Arcas was placed beside her and was called the Lesser Bear. Hera, enraged at this honor to her rival, persuaded the God of the sea to forbid the Bears to descend into the ocean like the other stars. They alone of the constellations never set below the horizon.

CHIRON

Chiron was one of the Centaurs, unlike the others who were violent and fierce creatures, Chiron was known everywhere for his goodness and wisdom. The young sons of great heroes were often entrusted to him so he could train and teach them. Achilles was one of his pupils and so was Aesculapius, the great physician; The famous hunter Actaeon, too and many another. He alone among the Centaurs was immortal and yet in the end he died and went to the lower world. Indirectly and unintentionally Hercules was the cause of his dying. He had stopped in to see a Centaur who was a friend of his, Pholus, and being very thirsty he persuaded him to open a jar of wine which was the common property of all the Centaurs. The aroma of the wonderful liquor informed the other Centaurs what had happened and they rushed down to take vengeance on the offender. But Hercules was more than a match for all of them. He fought them off, but in the fight, he accidentally wounded Chiron, who had taken no part in the attack. The wound proved to be incurable and finally Zeus permitted Chiron to die rather than live in pain forever.

CLYTIE

Clytie’s story is unique, for instead of a God in love with an unwilling maiden, here, a maiden is in love with an unwilling God. Clytie loved the Sun-god and He found nothing to love in her. She pined away, sitting on the ground out of doors where she could watch him, turning her face and following him with her eyes as he journeyed over the sky. Sp gazing she was changed into a flower, the sunflower, which ever turns towards the sun.

DRYOPE

Her story, like a number of others, shows how strongly the ancient Greeks disapproved of destroying or injuring a tree. With her sister Iole she went one day to a pool intending to make garlands for the nymphs. She was carrying her little son, and seeking near the water of a lotus tree full of bright blossoms, she plucked some of them to please the baby. To her horror she saw drops of blood flowing down the stem. The tree was really the nymph, Lotis, who fleeing from a pursuer had taken refuge in this form. When Dryope, terrified at the ominous sight, tried to hurry away, her feet would not move; they seemed rooted in the ground. Iole watching her helplessly saw bark beginning to grow upward, covering her body. It had reached her face when her husband came to the spot with her father. Iole cried out what had happened and the two men, rushing towards the tree, embraced the still warm trunk and watered it with their tears. Dryope had time only to declare that she had done no wrong intentionally and beg them to bring her child as often as they could to the tree to play in its shade, and some day to tell him her story so that he would think whenever he saw the spot ‘’Here in this tree trunk my mother is hidden’’. She also begged the men to tell her son never to pick flowers, and to think that every bush could be a Goddess in disguise. Then she could speak no longer, the bark closed over her face. She was gone forever.

EPIMENIDES

Epimenides is a figure of mythology only because of the story of his long sleep. He lived around 600 B.C. and is said as a boy when looking for a lost sheep to have been overcome by a slumber with lasted for fifty seven years. On waking he continued the search for the sheep unaware of what had happened, and found everything changed. He was sent by the oracle at Delphi to purify Athens of a plague. When the grateful Athenians would had given him a large amount of gold and treasures, he refused and asked only that there should be friendship between Athens and his own home, Cnossos in Crete.

ERICTHONIUS

He is the same as Erechtheus. Homer knew only one man of that name. Plato speaks of two. He was the son of Hephaestus reared by Athena, half man, half serpent. Athena gave a chest in which she had put the infant to the three daughters of Cecrops, forbidding them to open it. They did open it, however, and saw in it the serpent like creature. Athena drove them mad as a punishment and in the end they killed themselves, jumping from the acropolis. When Erictonius grew up, he became the king of Athens. His grandson was called by his name, and was the father of the second Cecrops, Procris, Creusa and Orithyia.

HERO AND LEANDER

Leander was a young man living in Abydus, a town on the Hellespont, and Hero was Priestess of Aphrodite in Sestus on the opposite shore. Every night Leander swam across to her, guided by the light, some say of the lighthouse in Sestus, some say of a torch that Hero always set blazing on the top of a tower. One very stormy night the light was blown out by the wind and Leander perished. His body was washed up on the shore and Hero, finding it, killed herself.

THE HYADES

The Hyades were daughters of Atlas and half sisters of the Pleiades. They were the rainy stars, supposed to bring rain because the time of their evening and morning setting, which comes in early May and November, is usually rainy. They were six in number. Dionysus as a baby was entrusted to them by Zeus, and to reward them for their care he set them among the stars.

IBYCUS AND THE CRANES

He is not a mythological character, but a poet that lived about 550 B.C. only a very few fragments of his poems have ever come down to us. All that is known of him is the dramatic story of his death. He was attacked by robbers near Corinth and mortally wounded. A flock of cranes flew by overhead, and he called on them to avenge him. Soon after, over the open theatre in Corinth where a play was being performed to a full house, a flock of cranes appeared, hovering above the crowd. Suddenly, a man’s voice was heard. He cried out as if he was panic-stricken, ‘’the cranes of Ibycus, the avengers!’’ the audience in turn shouted, ‘’the murderer has informed against himself.’’ The man was seized, the other robbers discovered and all put to death.

LETO (LATONA)

She was the daughter of the Titans Phoebe and Coeus. Zeus loved her, but when she was about to bear a child, he abandoned her, afraid of Hera. All countries and islands were afraid for the same reason, and refused to receive her and give her a place where her child would be born. On and on she wandered in desperation until she reached a bit of land which was floating on the sea. It had no foundation, but was tossed hither and thither by waves and winds. It was called Delos and besides being of all islands the most insecure it was rocky and baron. But when Leto set foot on it and asked for refuge, the little isle welcomed her gladly, and at that moment four lofty pillars rose from the bottom of the sea and held the island firmly forever. There Leto’s children were born, Artemis and Phoebus Apollo; And in after years Apollo’s glorious temple stood there, visited by men from all over the world. The barren rock was called ‘’the heaven built isle’’, and from being the most despised it became the most renowned of the islands.

LINUS

In the Iliad a vineyard is described with youths and maidens singing, as they gather the fruit, ‘’a sweet Linus song.’’ This was probably a lament for the young son of Apollo and Psamathe – Linus, who was deserted by his mother, brought up by shepherds, and before he was full-grown torn to pieces by dogs. This Linus was, like Adonis and Hyacinthus, a type of all lovely young life that dies or it is withered before it has born fruit. The Greek word ailion! Meaning ‘’woe for Linus! ’’ Grew to mean no more than the English ‘’alas!’’ and was used in any lament. There was another Linus, the son of Apollo and a Muse, who taught Orpheus and tried to teach Hercules, but was killed by him.

MARPESSA

She was more fortunate than other maidens beloved of the Gods. Idas, one of the heroes of the Caledonian Hunt and also one of the Argonauts, carried her off from her father with her consent. They would have lived happily ever after, but Apollo fell in love with her. Idas refused to give her up; He even dared to fight with Apollo for her. Zeus parted them and told Marpessa to choose which man she would have. She chose the mortal, fearing, certainly not without reason, that the god would have not been faithful to her.

MARSYAS

The flute was invented by Athena, but she threw it away because in order to play it she had to puff out her cheeks and disfigure her face. Marsyas, a satyr, found it and played so enchantingly upon it that he dared to challenge Apollo to a contest. The god won, of course, and punished Marsyas by flaying him.

MELAMPUS

He saved and reared two little snakes when his servants killed the parent snakes, and as pets, they repaid him well. Once when he was asleep they crept upon his couch and licked his ears. He got up in a great fright, but he found what he understood what two birds on his window sill were saying to each other. The snakes had made him able to understand the language of all flying and all creeping creatures. He learned in this way the art of divination as no one ever had, and he became a famous soothsayer. He saved himself, too by his knowledge. His enemies once captured him and kept him a prisoner in a little cell. While in the cell, he heard the worms saying that the roof beam had been almost gnawed through so that it would soon fall and crush all beneath it. At once he told his captors and asked to be moved elsewhere. They did as he said and directly afterward the roof fell in. then they said how great a diviner he was and they freed and rewarded him.

MEROPE

Her husband, Cresphontes, a son of Hercules, and king of Messenia, was killed in a rebellion together with two of his sons. The man who succeeded him, Polyphontes, took her as his wife. But her third son, Aepytus, had been hidden by her in Arcadia. He returned years later pretending to be a man who had slain Aepytus and was kindly received therefore by Polyphontes. His mother however, not knowing who he was, planned to kill her son’s murderer, as she thought him. However, in the end she found out who he was and the two together brought about Polyphontes’ death. Aepytus became king.

THE MYRMIDONS

These were men created by ants on the island of Aegina, in the reign of Aeacus, Achilles’ grandfather, and they were Achilles’ followers in the Trojan War. Not only were they thrifty and industrious, as one would suppose from their origin, but they were also brave. They were changed into men from ants because of one of Hera’s attacks of jealousy. She was angry because Zeus loved Aegina, the maiden for whom the island was named, and whose son Aeacus, became its king. Hera sent a fearful pestilence which destroyed the people by thousands. It seemed that no one would have been left alive. Aeacus climbed to the lofty temple of Zeus and prayed to him, reminding him that he was his son and a son of the woman he had loved. As he spoke he saw a troop of busy ants. He cried to his father to make these ants people as to fill his city once again. A peel of thunder seemed to answer him and that night he dreamed that he saw the ants being transformed into human shape. At daybreak his son Telemon woke him saying that a great host of men was approaching the palace. He went out and saw a multitude, as many as the ants in the number, all crying out that they were his faithful subjects. So Aegina was repopulated from an ant hill and its people were called Myrmidons after the ant (myrmex) from which they had sprung.

NISUS AND SCYLLA

Nisus, king of Megara, had on his head a purple lock of hair which he had been warned never to cut. The safety of his throne depended upon his preserving it. Minos of Crete laid siege to his city, but Nisus knew that no harm would come to it as long as he had the purple lock. His daughter Scylla, used to watch Minos from the city wall and she fell madly in love with him. She could think of no way to make him care for her except by taking her fathers lock of hair to him and enabling him to conquer the town. She did this; She cut it from her fathers head in his sleep and carrying it to Minos she confessed what she had done. He shrank from her in horror and drove her out of his sight. When the city had been conquered and the Cretans launched their ships to sail home, she came rushing to the shore, mad with passion and leaping into the water, seized the rudder of the boat that carried Minos, but at this moment a great eagle scooped down upon her, it was her father whom the gods had saved by changing him into a bird. In terror she let go of her hold and would have fallen into the water, except that suddenly she too became a bird. Some god had pity on her, traitor though she was, because she had sinned through love.

ORION

He was a young man of gigantic stature and great beauty and a mighty hunter. He fell in love with the daughter of the king of Chios, and for love of her, he cleared the island of wild beasts. The spoils of the chase he brought always home to his beloved, whose name is sometimes said to be Aero, sometimes Merope. Her father Oenopion, agreed to give her to Orion, but he kept putting the marriage off. One day when Orion was drunk, he insulted the maiden, and Oenopion appealed to Dionysus to punish him. The god threw him into a deep sleep and Oenopion blinded him. An oracle told him however that he would be able to see again if he went to the east and let the rays of the rising sun fall on his eyes. He went as far east as Lemnos and there he recovered his sight. Instantly he started back to Chios to take vengeance on the king, but he had fled and Orion could not find him. He went on to Crete, and lived there as Artemis’ huntsman. Never less in the end the goddess killed him. Some say that Dawn also called Aurora loved him and that Artemis in jealous anger shot him. Others say that he made Apollo angry and that the god by a trick got his sister to slay him. After his death he was placed in heaven as a constellation, which shows him with a girdle, sword, club and lions skin.

THE PLEIADES

They were the daughter of Atlas, seven in number. Their names were Electra, Maia, Taygete, Alcyone, Merope, Celaeno, and Sterope. Orion perused they but they fled before him and he could never seize any of them. Still he continued to follow them until Zeus pitying them, placed them in the heavens as stars. But it was said that even there Orion continued his pursuit, always unsuccessful, yet persistent. While they lived on earth, one of them, Maia was the mother of Hermes. Another, Electra was the mother of Dardanus, the founder of the Trojan race. Although it is agreed that there were seven of them, only six stars are clearly visible. The seventh is invisible except to those who have especially keen sight.

RHOECUS

Rhoecus, seeing an oak about to fall, prompt it up. The dryad who would have perished with it told him to ask anything he desired and she would give it. He answered that he only wanted her love and she consented. She bade him keep on the alert for she would send him a messenger, a bee to tell him her wishes. But Rhoecus met some friends and forgot all about the bee, so much so when he heard one buzzing he drove it away and hurt it. Returning to the tree, he was blinded by the Dryad, who was angry at the disregard of her words and the injury to her messenger.

SALMONEUS

This man was another example of how fatal it was for mortals to try to imitate the gods. What he did was so foolish however those in later years it was often said that he had gone mad. He pretended to be Zeus. He had a chariot made in such a way that there was a loud clanging of brass when it moved. On the day of Zeus’ festival, he drove it furiously through the town, scattering at the same time fire brands and shouting to the people to worship him because he was Zeus, the thunderer. Instantly there came a crash of real thunder and a flash of lightning. Salmoneus fell from his chariot, dead

The story is often explained as pointing back to a time when weather magic was practiced. Salmoneus, according to this view was a musician trying to bring on a rain storm by imitating it, a common magical method.

SISYPHUS

He was a king of Corinth. One day he chanced to see a mighty eagle, greater and more splendid than any other bird, bearing a maiden to an island not far away. When the river god Asopus, came to him to tell him that his daughter, Aegina had been carried off, he strongly suspected by Zeus and asked his help in finding her, Sisyphus told him what he had seen. Thereby he drew down on himself the relentless wrath of Zeus. In Hades he was punished by having to try forever to roll a rock uphill which forever rolled back upon him. Nor did he help Asopus. The river god went to the island but Zeus drove him away with his thunderbolt. The name of the island was changed to Aegina in honor of the maiden and her son Aeacus was the grand father of Hercules who was called sometimes Aeacides, descendant of Aeacus.

TYRO

Tyro was the daughter of Salmoneus. She bore twin sons to Poseidon-but bearing her father’s displeasure if he learned of the children’s birth, she abandoned them. They were found by the keeper of Salmoneus’ horses, and brought up by him and his wife, who called once Pelias and the other Neleus. Tyro’s husband Cretheus discovered, years later, what her relation with Poseidon had been. In great anger he put her away and married one of her maids, Sidero who ill-treated her. When Cretheus died the twins were told by their foster mother who their real parents were. They went at once to seek out Tyro and discover themselves to her. They found her living in great misery and so they looked for Sidero, to punish her. She had heard of their arrival and she had taken refuge in Hera’s temple. Nevertheless Pelias slew her, defying the goddess’ anger. Hera revenged herself, but only after many years. Pelias’ half brother, the son of Tyro and Cretheus, was the father of Jason whom Pelias had tried to kill by sending him on the quest of the golden fleece. Instead, Jason was indirectly the cause of his death. He was killed by his daughters under the direction of Medea, Jason’s wife.

18. The mythology of the Cyclades Islands

Different myths say that the name of the group of islands rooted from the Greek word kiklos (which means circle), as the islands are scattered around the sacred island of Delos or because the winds that blow strongly in this region forced the boats to spin out of control.
Mythical fables are attributed to the formation of each island, while legends reflect their turbulent history. Due to the location of the Cyclades between the continents of Greece, Asia and Africa, they were a trading link throughout their history and spread the development of culture to the surrounding regions.